1

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

נגד המערער הוגשו 3 דו"חות חניה, שניים משנת 2004 והשלישי משנת 2009.

המערער הגיש בקשה להישפט, כאשר בפברואר 2011 הגיע לביתו מעקל ודרש לשלם סך של כ- 3,900 ₪.

המערער פנה כעבור 7 ימים אל התובע העירוני בבקשה לבטול הדו"חות וטוען שלא קיבל תשובה.

המערער הגיש בקשה לבית משפט קמא להישפט באיחור, ובקשתו נדחתה ומכאן הערעור.

ב"כ המערער טוען כי המועד להגשת הבקשה איננו כה חשוב כמו העבודה שיש צורך להוכיח שהמערער קיבל הודעה כדין לתשלום הקנס, שהרי בהיעדר המצאה לא ניתן היה מלכתחילה לחייבו בתשלום, לכן מן הצדק להוכיח את טענותיו.

לטענתו לא קמה חזקת מסירה על פי סע' 44 לחסד"פ, וכל בקשותיו לא נענו.

יצויין כי המערער ידע כבר בשנת 2007 על שניים מהדו"חות של שנת 2004, שהרי פנה בענין זה אל המשיבה, ורק ב- 2011 פנה פעם נוספת כאשר הוגש הדו"ח השלישי להוצל"פ.

2

בית משפט קמא לא התייחס כלל לנושא חזקת המסירה שכן התייחס לסע' 229 לחסד"פ, בענין חלוף המועדים להגשת בקשה לבטול הודעת תשלום קנס.

עוד התייחס בית משפט קמא לסעיף 130 לחסד"פ, ומצא כי כאשר המערער ידע על הרשעתו במסגרת הדו"חות ולו בשנת 2011 ובגין כך פנה אל המשיבה, חלפו 3 שנים תמימות עד שפנה לבית המשפט לביטול ההרשעות.

בית משפט קמא מצא ששיהוי כה ארוך אינו סביר, ועל כן דחה את הבקשה להישפט.

צודק ב"כ המערער שיש להוכיח קודם את המסירה של הודעת הקנס אולם אין להתעלם מלו"ז הקבועים בחוק להגשת בקשה לביטול הרשעה ולהישפט מחדש. המערער ידע מזה שנים על הדו"חות שהוגשו נגדו והיה עליו לפנות תוך פרק זמן סביר לבית המשפט בבקשה להישפט, ולא להסתפק בבקשה לתביעה ולהמתין עד בוש לתשובה, שלטענתו לא הגיעה.

בית משפט קמא צדק כי השיהוי במקרה זה בלתי סביר לחלוטין, ולפיכך לא היה מקום להכנס לשאלת המסירה, שכן המערער החמיץ זה מכבר את המועד להגיש בקשה להישפט, ועל כן החלטת בית המשפט קמא אינה נגועה בטעות, שמחייבת התערבות של ערכאת ערעור.

יחד עם זאת, בית משפט קמא לא התייחס לסכומי הקנסות ואין אפשרות להתעלם מכך. מדובר בשלושה דו"חות שהסכום המקורי שלהם מצטבר ל- 1,070 ₪. גם אם אוסיף את ההצמדות החוקיות מגיעים לסך של כ- 2,000 ₪, ואין הצדקה לשלם סכום כפול מזה בגין הוצאות גבייה, כאשר פעולות ההוצל"פ אינן מבוצעות ע"י הרשות, אלא מועברות לגבייה חיצונית באמצעות משרדי עו"ד פרטיים. בית המשפט אינו צריך לשמש אכסניה לאספקת פרנסה למשרדי עו"ד וכנגד השיהוי שהשתהה המערער בהגשת בקשתו להישפט מחדש, עומד השיהוי הרב של גביית החובות בגין דו"חות משנת 2004 ומשנת 2009.

3

אני קובע איפוא כי למרות שאני דוחה את הערעור, אם המערער ישלם סכום של 2,500 ₪ עד 31.12.14 יהיה בכך משום סילוק החוב בגין הקנסות.

אם לא ישולם הסכום הנ"ל במועד, יעמוד הסכום המלא של ההוצל"פ כפי שהוא.

ניתן והודע היום ה' כסלו תשע"ה, 27/11/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי ליאת כהן