1

לאחר שבחנתי את הבקשה, כתב הערעור וטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

נזכיר, כי המסגרת בה אנו נמצאים אינה הדיון בערעור לגופו, אלא שלב מקדמי ובו מתבקש עיכוב ביצוע ההריסה בלבד, עד להכרעה בערעור.

למותר לציין כי דחיית הבקשה יש בה למעשה לסכל ולייתר את הליך הערעור.

בענייננו, הדיון בערעור לגופו קבוע ליום 24.5.18, משמע - כחודשיים וחצי בלבד מיום זה. בנסיבות אלו יש טעם ממשי בקבלת הבקשה ועיכוב ביצוע ההריסה ולו על מנת לאפשר למערער את יומו בבית המשפט.

2

אציין כי הגם שלא שוכנעתי שסיכויי הערעור על גזר הדין גבוהים, הרי שלא ניתן בשלב זה לומר כי המדובר בערעור חסר סיכוי לחלוטין.

יודגש כי המבנה הוקם למעשה על קרקע חקלאית שבבעלות המבקש ולפיכך, שוכנעתי לעת הזו כי אין בעיכוב הביצוע הקצר להוות סכנה כלשהי לציבור ואף ב"כ המשיבה לא טען כך ולא הציג כל ראיה בעניין. לעניין זה אזכיר כי כעולה מגזר הדין של בית המשפט קמא הרי שהמבנה נבנה ע"י המבקש בין השנים 2014-2016- כך שדומה כי לא יגרם נזק ממשי לאינטרס הציבורי באם תידחה ההריסה לפרק זמן קצר.

בנסיבות אלו ומקום שהדיון בערעור קבוע לגופו לתקופה קצרה ביותר, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע ההריסה עד להכרעה בערעור, וזאת בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת המשיבה סך של 10,000 ₪. לטעמי, יש בכל האמור כדי להוות טעם מיוחד כנדרש בחוק התכנון ובנייה.

יובהר כי לא ניתן כל עיכוב ביצוע כנגד הקנס אשר הוטל על המבקש במסגרת גזר הדין או כל עונש אחר למעט ביצוע ההריסה.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ' אדר תשע"ח, 07 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.