1

נוכחים:

המערער וב"כ עו"ד יאיר רולנדר ממשרד עו"ד גלעד אבני

ב"כ המשיבה עו"ד שגב פלץ

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

ביום 1.3.12 ניתן על ידי בימ"ש השלום בבאר שבע גזר דין ובו נצטווה המערער, בין היתר, להרוס עד ליום 1.3.13 את המבנה שבנה ללא היתר ועל קרקע שייעודה אינה למגורים בתחומי הישוב תל שבע.

זאת לאחר שהמערער הורשע על פי הודאתו בעבירות הבנייה שלא כחוק שיוחסו לו ביחס למבנה זה.

המדובר במבנה מבלוקים ששטחו 143 מ"ר, שנבנה על ידי המערער שלא כחוק ועל קרקע שייעודה שטח ציבורי פתוח.

בנוסף, הורשע המערער בשימוש באותו המבנה למגורים.

חצי שנה לאחר המועד שנקבע להריסה, ביום 2.9.13, הגיש המערער בקשה לבית משפט השלום למתן ארכה נוספת לביצוע הצו, בית המשפט ביקשו ליתן הבהרות לפשר העיתוי המאוחר של אותה בקשה, אולם המערער התעלם מהחלטה זו.

ביום 11.12.13 החליט בית משפט השלום לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע ההריסה וציין באותה החלטה הן את הכשלים שנפלו בהגשתה, למעלה מחצי שנה לאחר מועד ההריסה שנקבע והן לגופה של בקשה לאחר שנמצא כי בבקשה לא נכללו פרטים כלשהם המצביעים על היתכנות אופק תכנוני קונקרטי להכשרת העבירות.

המערער לא ערער על אותה ההחלטה וחלף זאת כחלוף ארבעה חודשים נוספים מיום הגשת הבקשה הראשונה, ביום 14.1.14, חזר ופנה בבקשה נוספת, זהה לחלוטין לבקשה שכבר נדחתה והוא שב וביקש עיכוב ביצוע צו ההריסה.

2

בבקשתו זו טען, כפי שטען בבקשה הקודמת שנדחתה, כי ראש המועצה בתל שבע כתב מכתב לפיו "בתוך שנה וחצי מהיום" יסתיימו להערכתו הליכי תכנון שישנו את ייעודו של השטח.

בהחלטה מפורטת ומנומקת כדבעי מיום 16.1.14 דחה בית משפט השלום בבאר שבע, כב' השופט יעקב דנינו, את הבקשה החוזרת לעיכוב ביצוע ההריסה.

בפתח החלטתו פירט בית משפט השלום את הכשלים הדיוניים שנלוו לבקשה זו, בקשה שהוגשה 10 חודשים לאחר המועד לביצוע ההריסה כפי שנקבע בגזר הדין וארבעה חודשים לאחר שהוגשה בקשה זהה לחלוטין אשר נדחתה כאמור עוד בראשית דצמבר 2013.

לגופם של דברים קבע בית משפט השלום כי מכתבו האמור של ראש המועצה בתל שבע אינו מצביע על אופק תכנוני כלשהו המאפשר התרה בדיעבד של העבירות שבוצעו, ובוודאי שלא על אופק תכנוני קונקרטי ונראה לעין.

כב' השופט י. דנינו מוסיף ומציין כי מכתבו של ראש המועצה אינו מלמד אלא על הצהרת כוונות כללית בלבד של המועצה בדבר רצונה לקדם תוכניות עתידיות, אולם ברור כי המדובר בתוכניות שאינן בסמכות המועצה או הוועדה המקומית אלא בתוכניות התלויות כולן בגורמים אחרים שאין לראש המועצה שליטה כלשהי בסמכויותיהם.

יתרה מזו, כב' השופט י. דנינו מוסיף ומפנה למחדל שבבקשות שהגיש המערער המתבטא בכך שלא צורפו לבקשות אלה מסמכים כלשהם המצביעים על ההיתכנות התכנונית הנטענת ולא צורפו נתונים קונקרטיים כלשהם לעניין זה מבעלי מקצוע בתחומי התכנון או בכל תחום אחר.

בכל הנסיבות נקבע בהחלטה קמא כי המדובר בבקשה חוזרת לבקשה קודמת שנדחתה, כי לא נתגלו בה נימוקים כלשהם המצדיקים שינוי מההחלטה הקודמת וכי לא מתקיים מבחן האופק התכנוני הקונקרטי שהוא התנאי בלתו אין להארכה נוספת של ביצוע צו הריסה שנכלל בגזר דינו של בית משפט השלום אשר ניתן שנתיים לפני הגשת הבקשה החדשה.

עיינתי היטב בהחלטה המנומקת קמא ולא מצאתי בה פגם או שגגה כלשהם.

אני סומך ידי על החלטת בית משפט השלום על כל נימוקיה ומטעם זה דין הערעור להידחות.

שקלתי שמא אורה גם אני על חיוב המערער בהוצאות בגין ערעור זה, אולם לפנים משורת הדין אמנע מכך.

סוף דבר, הערעור נדחה.

הוקלד על ידי שולמית אברהם