המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה הנושאת כותרת של "בקשה דחופה ביותר לעיכוב ביצוע החלטה". לאחר עיון החלטתי לדחות את הבקשה על הסף ובלא צורך בתגובה.

הבקשה הוגשה בלא שהוגש ערעור על ההחלטה שאת ביצועה מבקשים לעכב. ממילא לא ניתן להגיש בקשה לעיכוב ביצוע בלא שמוגש ערעור עיקרי על ההחלטה שניתנה ע"י בית משפט קמא. די בכך כדי שהבקשה תידחה על הסף.

מעבר לאמור - הבקשה מפרטת נסיבות של הגשת הבקשה באיחור (ולכך אתייחס בהמשך). הבקשה אינה מפרטת ולו טענה אחת המצביעה על טעות בהחלטתו של בית משפט קמא. נטענת טענה כאילו הייתה בשלב דיוני כל שהוא אמירה לפיה צו הריסה, ככל שיפסק, לא יבוצע. אין לאמירה שנטען כי נאמרה בעת מו"מ בין הצדדים כל תיעוד בפרוטוקול. חזקה כי הרשות המנהלית העותרת לצו הריסה מתכוונת לממש את הצו, ככל שבית המשפט ייעתר לבקשה. הטענה שעולה כעת במסגרת הבקשה כאילו מדובר בהליך למראית עין שנוקטת המשיבה, רשות שכל מטרתה היא האכיפה, אינה מתיישבת עם הטענות שנטענו בבית משפט קמא ומוטב לו לא הייתה מועלת במסגרת בקשה זו ובכלל.

אוסיף עוד כי מעיון בתיק בית משפט קמא עולה כי ההחלטה נשוא הליך זה ניתנה עוד ביום 1.5.23. בהחלטה, המנומקת בהרחבה, קבע בית משפט קמא כי ביצוע ההריסה יעוכב למשך 60 ימים, דהיינו עד ליום 30.6.23 לכל המאוחר. הבקשה שהוגשה כעת, כאמור בלא שהוגש ערעור עיקרי, מוגשת ביום 30.7.23, 30 ימים לאחר שחלף משך עיכוב הביצוע שנפסק ע"י בית משפט קמא. גם מטעם זה לא ניתן להיעתר לבקשה, כפי שהוגשה, ודינה להידחות על הסף.

בית המשפט אינו מתעלם מבעיות הבריאות שצוינו בבקשה ומהעובדה שב"כ המערערת הודיע כי עקב מצב בריאותו חיזק את צוות משרדו בעורכי דין נוספים. זאת, על פי הנטען, לצורך טיפול בהליך זה. אלא שגם תיאור הקושי הרפואי מצביע על כך כי הדברים היו ידועים מזה זמן וניתן היה להיערך להגשת ערעור (שטרם הוגש) ובקשה לעיכוב ביצוע בפרק הזמן שקצב בית משפט קמא, אשר עיכב את ביצוע החלטתו ב 60 ימים.

אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו, לא אוכל להיעתר לבקשה. אני מורה על דחיית הבקשה על הסף ובלא שנדרשה תגובה מטעם המשיבה.

המזכירות תשלח החלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב אב תשפ"ג, 30 יולי 2023, בהעדר הצדדים.