1

המערער שבפנינו הורשע בעבירת איומים, גרימת נזק בזדון לרכוש וכן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. המתלוננת בתיק זה היתה לא אחרת מאשר אמו של המערער.

בבימ"ש קמא הגיעו הצדדים מלכתחילה להסדר טיעון שמכוחו גם הופנה המערער לקבלת תסקיר. בסופו של דבר ולאחר שני תסקירים, התסקיר לא היה חיובי וזאת בלשון המעטה. קצינת המבחן לא ראתה יעילות בכל קשר טיפולי, לא ראתה אפשרות שדפוסי התנהגותו ישתנו בעתיד, שעל-כן נמנע שירות המבחן מהמלצה.

בימ"ש קמא (כב' השופטת ד' שריזלי) הטיל על המערער שני חודשי מאסר בפועל בגין שתי העבירות הראשונות ועוד שני חודשים בגין העבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

נגד המערער היה תלוי ועומד מאסר מותנה בן 4 חודשים, מאסר על תנאי זה הופעל. ביהמ"ש קבע כי תקופות המאסר ירוצו חלקם בחופף וחלקם במצטבר, כך שסה"כ יהא על המערער לרצות 6 חודשי מאסר בפועל. על פניו העונש היה מתון ביותר, גם בהינתן החלטתו של בימ"ש קמא שלא לבחון את האפשרות לריצוי תקופה זו בדרך של עבודות שירות.

2

אנו רואים לציין כי כל השיקולים נלקחו בחשבון בגזר-הדין של בימ"ש קמא ואוזנו כראוי. עדיין בישיבה הקודמת שהתקיימה בפנינו ב- 7.7.14 ראינו לנכון, בהסכמת התביעה, לתת למערער הזדמנות נוספת ולשקול את האפשרות של ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות. הפנינו את המערער לקבלת חוו"ד של הממונה. האמור בחווה"ד המונחת היום בפנינו מדבר בעד עצמו. המערער הגיע לממונה כשהוא מחזיק מבחנה ובה שתן, המבחנה הוסתרה באזור אינטימי בגופו.

נראה לנו כי אין צורך להוסיף מילים על התיאור העובדתי דלעיל.

אם כך ניצל המערער את ההזדמנות שניתנה לו, נראה שאולי שגינו בכך שמלכתחילה בחרנו להעניק אותה.

הערעור נדחה.

המערער ירצה את תקופת המאסר בת ששת החודשים מאחורי סורג ובריח, כפי שקבע בימ"ש קמא.

ניתן והודע היום כ' אלול תשע"ד, 15/09/2014 במעמד הנוכחים.