1

נוכחים:

ב"כ המערער עו"ד ג'לג'ולי איהאב

ב"כ המשיבה עו"ד גיא אברס

המערער הובא ע"י שב"ס

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 26380-01-17 (בית המשפט השלום בנתניה) בעבירות של התפרצות לבית מגורים, תקיפה סתם, ניסיון התפרצות, היזק לרכוש בזדון, השגת גבול פלילי והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ונידון לתקופת מאסר כוללת של 34 חודשים, המורכבת מ-28 חודשים בגין העבירות נושא גזר הדין ומהפעלה בחופף של 6 חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו.

המערער נידון גם לשנת מאסר על תנאי, 7 חודשי מאסר על תנאי ו-5 חודשי מאסר על תנאי, בתנאים המפורטים בגזר הדין ולפיצוי המתלוננים בסכום של 3,000 ₪.

2

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער טוען כי מתחם הענישה שקבע בית המשפט קמא אינו הולם את הפסיקה שהוגשה בפנינו, כי טעה בית המשפט קמא כאשר קבע מתחם נפרד לכל אירוע וצירף את המתחמים למתחם ענישה אחד שעונש המאסר שהוטל על המערער הוא ברף העליון שלו.

כמו כן, טוען ב"כ המערער כנגד הפעלת המאסר על תנאי במצטבר לעונש המאסר בגין העבירות נושא גזר הדין, שכן מדובר מלכתחילה בתקופת מאסר ארוכה שאותה יצטרך המערער לרצות בתנאים קשים, בשל היותו שב"ח שלא יהיה זכאי לשחרור על תנאי ולא יהיה זכאי לחופשות במהלך מאסרו.

לטענת ב"כ המערער לא מדובר בעבירות רכוש מהרף הגבוה יחסית ואין מדובר בשתי כניסות לתחומי מדינת ישראל שלא כדין אלא בכניסה אחת שבמהלכה בוצעו שתי עבירות רכוש נושא גזר הדין.

ב"כ המערער מצביע גם על העובדה שלא נגרם נזק לבעלי הדירות, מלבד הרכוש שנשבר ובגינו פוצו בעליו.

ב"כ המשיבה מתנגד להקלה בעונש המאסר שהוטל על המערער ומצביע על עברו הפלילי שכולל עבירות דומות ואשר בגינן הוטלו עליו מספר פעמים עונשי מאסר לתקופות לא קצרות, גם אם לא לתקופה דומה לתקופה נושא מאסרו הנוכחי.

ב"כ המשיבה לא מתעלם מכך שלא נגנב מהדירות דבר, אך הדבר נגרם בשל הימצאותם של בעלי הדירות בבית בזמן הפריצה וניסיון הפריצה שביצע המערער לדירותיהם.

עיון בגזר הדין של בית המשפט קמא מעלה כי צדק כאשר לא ראה בשני האירועים הרכושיים משום אירוע אחד, ולכן, קבע מתחם ענישה לכל אישום אך גזר עונש כולל לכל האירועים, שאינו, כמו שטוען ב"כ המערער, הצטברות של מתחמי ענישה.

אנו רואים עין בעין עם בית המשפט קמא את הפגיעה המשמעותית ברף הגבוה כפי שפגע המערער בערכים המוגנים של זכויותיהם של בעלי הדירות לקניין ולפרטיות ולתחושת הביטחון שפגע בהם המערער, במיוחד כאשר נמצאו בבתיהם בזמן הניסיון לגנוב את רכושם, שלא צלח רק בשל עובדה זו.

כך גם אנו רואים בחומרה את שהייתו של המערער בתחומי מדינת ישראל שלא כדין, אשר אליה הצטרפו העבירות האחרות נושא מאסרו של המערער והעובדה שכאשר התבקש המערער להזדהות ע"י שני שוטרים מסר להם פרטים כוזבים, כפי שעשה גם בתחנת המשטרה אליה נלקח לחקירה.

אף אנו, כמו בית משפט קמא, לא סבורים כי יש מקום לסטייה ממתחם ענישה שקבע בית המשפט קמא וגם מיקומו של המערער בתחומי המתחם הוא מקום מוצדק לאור עברו הפלילי בעבירות שב"ח, סמים ורכוש, ולאור העובדה שמאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו לא הרתיע אותו מלחזור ולהיכנס לתחומי מדינת ישראל על מנת לבצע עבירות פליליות.

3

בית המשפט קמא לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער ומכל השיקולים לקולא שנטענו בפניו על ידי בא כוחו, לרבות גילו הצעיר יחסית של המערער, היותו עתיד להתחתן, הודאתו ונטילת האחריות על מעשיו, אומנם רק בתום פרשת התביעה ויתר הטיעונים כפי שנטענו על ידי בא כוחו לפניו.

לא מצאנו לנכון גם לחפוף את עונש המאסר על תנאי שהופעל על ידי בית המשפט משפט קמא כמצטבר כולו לעונש המאסר נושא גזר הדין, שכן הכלל הוא הצטברות והחפיפה המלאה או החלקית מותנית בקיומן של נסיבות מיוחדות ואין במשך תקופת המאסר המקורית, כמו גם הנסיבות המקלות של המערער, כדי להצדיק חפיפה כזו.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

ניתן והודע היום ח' טבת תשע"ח, 26/12/2017 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.