1

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט שמואל הרבסט) מיום 29.1.15 בת"פ 10857-01-15.

          כללי

1.       המערער הורשע על יסוד הודאתו בניסיון כניסה לישראל שלא כדין ביום 3.1.15. על המערער הוטלו 45 ימי מאסר בפועל, הופעל עונש מאסר על תנאי בן 4 חודשים שירוצה במצטבר, כמו כן הושתו עליו מאסר על תנאי והתחייבות כספית.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

2.       ביום 3.1.15, תיאם המערער עם אחר כי הלה יסיע במונית אותו וארבעה תושבים זרים נוספים לתוך מדינת ישראל. בסמוך לאחר מכן נתפסה המונית, בתוכה המערער והאחרים, מבלי שיש להם אישור כניסה או שהיה כדין בישראל.

          הערעור - טענות הצדדים

2

3.       ב"כ המערער טוען כי העונש שהושת על המערער הינו חמור ואינו הולם את עבירת הניסיון בה הורשע. כמו כן, הפעלת המאסר על תנאי במצטבר לעונש המאסר שהוטל על המערער מגיעים לכדי תקופת מאסר מצטברת החורגת מהסף המקסימלי של מתחם הענישה הנוהג בעבירות אלה והסותרת את הלכת אלהרוש. עוד טוען ב"כ המערער כי המערער נכנס לישראל במטרה לפרנס את אשתו ושני ילדיו וכי מצבם הכלכלי קשה. מדובר בעבירת שב"ח לצרכי פרנסה בלבד בלא שנלוו לכך עבירות נוספות. מכל מקום, צירוף המאסר שהוטל על הנאשם למאסרים המותנים, הנו כמעט כפל מהקבוע בהלכת אלהרוש. באשר לעברו של המערער, מדובר בעבירות שב"ח בלבד. עוד צוין כי לפני מספר ימים התגלתה מחלה קשה אצל אשתו ויש בכך קושי נוסף.

4.       ב"כ המשיבה טענה, מנגד, כי יש לדחות את הערעור. באה הפניה לעברו הפלילי של המערער. נטען כי המתחם אליו הפנה המערער רלבנטי למי שאין בעברו הרשעות קודמות, להבדיל מהמערער שנכנס זו הפעם החמישית לישראל ללא אישור, ועשה כן אף שהיה תלוי נגדו מאסר מותנה שהופעל בגין עבירה קודמת. על כן העונש שנגזר על המערער מידתי ומתחשב.

          דיון

6.       דין הערעור להידחות.

3

המערער יליד 1988. לזכותו עומדת הודאתו המיידית במשטרה ובבית המשפט, שהובילה לייעול ההליך השיפוטי, והחרטה שהביע על מעשיו. בא כוחו של המערער טען כי המערער ביצע את העבירה במטרה למצוא פרנסה בישראל. לחובת המערער נזקפת חומרת העבירה שביצע. עבירת השב"ח, ובכלל זה גם עבירת הניסיון, בה הודה, פוגעת בערכים של הגנה על ריבונות המדינה על גבולותיה ועל הבאים בשעריה. כמו כן, מדובר בעבירה נפוצה וקלה לביצוע. המערער לא השלים את ביצוע העבירה אך משום שנתפס בכניסה לישראל. לחובתו של המערער עומד גם עברו הפלילי הכולל חמש עבירות לפי חוק הכניסה לישראל, והרשעה אחת בדבר הפרת הכרזת שטח צבאי סגור, אשר בגינן הוא נדון במצטבר לעשרה חודשי מאסר. בהרשעתו האחרונה הופעל מאסר על תנאי, ובצירוף העונש שנגזר עליו באותו מקרה - ריצה המערער 5 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, בהרשעתו האחרונה נגזר עליו גם עונש מאסר על תנאי בן 3 חודשים. נראה כי אין בענישה כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות, ונדרש עונש ממשי שיקדם את אינטרס ההרתעה בעניינו. באשר לעבירת השהייה בישראל שלא כדין נקבע בפסק הדין בעניין אלהרוש (רע"פ 3677/13, 4503/13, 4606/13 מוחמד אלהרוש ואח' נגד מדינת ישראל (2014) (פורסם בנבו)) כי מתחם העונש ההולם בעבירות שהייה בלתי חוקית, לצרכי פרנסה, שנעברה לראשונה, בהיעדר עבירות נלוות, נע בין עונש מאסר מותנה לבין חמישה חודשי מאסר בפועל (כאשר תקופה זו של חמישה חודשי המאסר תכלול הן את המאסר המותנה והן את המאסר בפועל). בד בבד קבע בית המשפט בעניין אלהרוש כי: "כאשר העבירה נעברת יותר מפעם אחת, ניתן להתחשב בכך בתוך המתחם; וניתן גם לערוך מתחם חדש הולם שונה - ושיקול הדעת בעניין זה נתון לבית המשפט הדן" (פסקה 54). כן נקבע מתחם לעניין קנס כספי שינוע עד 2,000 ₪.

במקרה דנן, העונש שגזר בית משפט קמא על המערער הולם את עבירת הניסיון שביצע המערער, בהתחשב בעברו הפלילי הרלבנטי, ואת העובדה שמאסר מותנה שהיה מוטל לפתחו לא היה בו כדי להרתיעו. בנוסף, בגזירת העונש התחשב בית משפט קמא במצבו הכלכלי של המערער ונמנע מהשתת קנס עליו. טענתו של ב"כ המערער, לפיה עונשו של המערער חורג מהרף העליון של מתחם הענישה שנקבע בענין אלהרוש, מתעלמת מכך שהלכה זו נקבע ביחס למי שעבירה זו הנה עברתו הראשונה ואין לחובתו עבר פלילי - ועל כן דינה להידחות. כמו כן, בדין קבע בית משפט קמא כי לא נמצאה הצדקה לסטות מהכלל, לפיו עונש מאסר על תנאי יופעל במצטבר. לפיכך, העונש שהושת על המערער אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות אלה, הולם את נסיבותיו האישיות של המערער והתערבות ערכאת הערעור אינה נדרשת בו.

אשר-על-כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ה, 21 אפריל 2015, בנוכחות ב"כ המערער, המערער וב"כ המשיבה.