ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת הבכירה שרון בבלי-לארי) מיום 1.3.2023 בת.פ. 16253-01-21.

1.      המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. לפי עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה ביום 18.4.2018 לפני השעה 17:30, בבית, הכה המערער את המתלוננת, רעייתו דאז, בפניה ואחז בחוזקה בצווארה. כתוצאה מכך נגרמה למתלוננת חבורה בעורף ונפיחות בפניה.

2.      בית משפט קמא קבע שמתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר, שיכול שירוצו בעבודות שירות, ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

3.      בית משפט קמא עמד על כך שהמערער נעדר עבר פלילי; שהמערער והמתלוננת, שהיו נשואים במשך כ- 16 שנים והם הורים ל- 7 ילדים, התגרשו, הם גרים בנפרד והמערער תומך בילדיו כלכלית; ועל כך שהמערער כפר באשמה, ולאחר שמיעת עדותה של המתלוננת, נמחק האישום הראשון שיוחס למערער והוא הודה באישום השני.

4.      בית משפט קמא גזר על המערער עונש של ארבעה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

5.      על גזר דין זה הוגש הערעור הנוכחי.

6.      בערעור טען ב"כ המערער כי בית משפט קמא טעה כאשר קבע מתחם ענישה מחמיר; כי קיים מנעד רחב של ענישה, כשניתן להסתפק בענישה הצופה פני עתיד; כי הנכון היה להטיל על המערער ענישה צופה פני עתיד בלבד; כי בית משפט קמא טעה כאשר ביכר את שיקולי ההרתעה האישית על פני שיקולי השיקום; כי נכון היה לייחס משקל ניכר למחיקת האישום הראשון, שעניינו תקיפה משנת 2020, כשהאישום שנותר על כנו הוא משנת 2018; כי שליחת המערער למאסר לריצוי בעבודות שירות אינה מתיישבת עם חלוף הזמן, העדר העבר הפלילי, גילו של המערער (יליד 1973), ותשלום המזונות על ידו; וכי מדובר היה במעידה חד פעמית של המערער.

7.      מנגד, ב"כ המדינה ביקש לדחות את הערעור. לדבריו, מדובר בגזר דין מאוזן, מנומק היטב, המתחשב בכלל השיקולים הצריכים לעניין, ובהם חומרת המעשה, העובדה שמדובר באירוע אחד, ובהעדר העבר הפלילי, ואין כל עילה להתערבותה של ערכאת הערעור ביחס אליו.

8.      לאחר שמיעת טיעוני הצדדים החלטנו לדחות את הערעור.

9.      לא על דרך השגרה תתערב ערכאת הערעור בגזירת הדין על ידי הדרגה הראשונה. כדברי כב' השופט אלרון בע"פ 166/23 פלוני נ' מדינת ישראל (18.5.2023):

"כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, אלא בנסיבות של חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת, או במקרים שבהם חלה על פני הדברים טעות מהותית בגזר הדין" (שם, בפסקה 9 לפסק-הדין).

10.  המקרה הנוכחי אינו נמנה על המקרים החריגים המקימים עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין. מעשה של תקיפת בת זוג על דרך הכאתה בפניה ואחיזה בחוזקה בצווארה כדי כך שנגרמו לה חבורה בעורף ונפיחות בפניה, הוא מעשה שראוי לגינוי בכל פה. לא ניתן לקבל בשום אופן את היחס הסלחני שעלה מטיעוני המערער ביחס למעשה זה. הדין הראוי הוא אפס סובלנות למעשי אלימות, ובהתאם לדין זה פסע בית משפט קמא.

11.  בית משפט קמא הוסיף ושקל לקולא את כלל נסיבות המקרה, ובפרט חלוף הזמן מאז האירוע, הודאת המערער, העובדה שמדובר במעשה חד פעמי, והעובדה שהמערער נושא בתשלומי מזונות לילדיו בעקבות גירושי הצדדים, ובא לכלל דעה שבעקבות נסיבות אלו הנכון לגזור על המערער מאסר לריצוי בעבודות שירות לארבעה חודשים. אין כל עילה להתערב בקביעה זו.

12.  בעניין אחד ראינו בכל זאת להתערב, והוא לעניין התנאי שגזר בית משפט קמא. בית משפט קמא גזר על המערער תנאי של "מאסר למשך 6 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור הנאשם עבירות אלימות, לרבות איומים" (ההדגשה הוספה). נראה בעיננו שמטעמים של מידתיות הנכון הוא שבגין עבירה של איומים יוטל על המערער מאסר מותנה לתקופה קצרה יותר. לפיכך, חלף המאסר המותנה שגזר בית משפט קמא על המערער, ייגזר על המערער מאסר מותנה כדלקמן: מאסר למשך 6 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור המערער עבירת אלימות; ובנוסף מאסר למשך 3 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור המערער עבירת איומים. יתר חלקי גזר הדין יישארו ללא שינוי.

אשר על כן, הערעור נדחה בכפוף לאמור לעיל לעניין המאסר המותנה.

המערער יתייצב לריצוי עונשו בפני הממונה על עבודות שירות ביום 2.7.2023 בשעה 8:30 ביחידת עבודות שירות, מפקדת מחוז דרום, באר שבע.

ניתן היום, כ"ה סיוון תשפ"ג, 14 יוני 2023, בהעדר הצדדים.