1

נוכחים:

המערער ובא כוחו עו"ד בן בן יהודה

ב"כ המשיבה עו"ד שרון משעל

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת"פ 14822-09-12 (בימ"ש השלום ברחובות) בתקיפה הגורמת חבלה של ממש ובאיומים שביצע יחד עם אביו ביום 4.9.12 כמתואר בסעיף 2 לגזר-הדין של ביהמ"ש קמא.

המערער נידון ל- 9 חודשי מאסר בניכוי תקופת מעצר, לתשלום פיצויים למתלונן ולאישתו בסכום כולל של 5,000 ₪, ששולמו, ל- 6 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין, ולתשלום קנס בסך 2,000 ₪.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער עותר לקבל לגבי המערער תסקיר מבחן שכן לעת הזו המערער נוטל אחריות על מעשיו נושא גזר-הדין ומוכן להליך טיפולי בפיקוח שירות המבחן.

המשיבה מתנגדת לקבלת תסקיר מבחן לגבי המערער וטוענת כי אין בשינוי העמדה בכל הקשור לקבלת האחריות על המעשים ולנכונות לטיפול כדי להצדיק קבלת תסקיר שכן המערער, כמו אביו, כפרו במעשים נושאי הרשעתם ובפני שירות המבחן לא הביע המערער נזקקות טיפולית אלא עמד בכפירתו.

לאור האמור לעיל, ובהיעדר שינוי משמעותי בין מועד מתן גזר-הדין נושא הערעור לבין מועד הדיון היום בכל הקשור לנסיבותיו האישיות של המערער כפי שתוארו בהודעת הערעור ובטיעוני בא כוחו בפנינו, איננו רואים מקום לקבל תסקיר משלים לגבי המערער.

2

ב"כ המערער טוען בהודעת הערעור כי מדובר במעידה חד פעמית של המערער, שנגרמה ממצב רגשי לנפשי קשה שעבר עליו באותה תקופה, כפי שהעריך גם שירות המבחן, אין לו הרשעה קודמת בעבירת איומים אלא רישום ללא הרשעה בלבד וכיום, כאמור, הוא מבין את חומרת מעשיו ואת סבלם של המתלוננים ומוכן לרתום עצמו לטיפול ולשיקום.

לטענת ב"כ המערער, מאסרו של המערער עלול להביא להרס משפחתו, בהיותו אב ל- 5 ילדים, ולאובדן מקור פרנסתם.

ב"כ המשיבה מתנגדת להקלה בעונש המאסר שהוטל על המערער ומצביעה על חומרת התנהגותו ועל כך שלא נטל אחריות למעשיו ולא הביע נזקקות טיפולית בפני שירות המבחן אלא עמד על חפותו גם לאחר שהורשע על ידי בימ"ש קמא.

עיון בגזר-הדין של ביהמ"ש קמא מעלה כי הוא עמד נכונה על הערך החברתי המוגן שנפגע על ידי מעשי המערער שכן המערער פגעו בשלומם, בגופם ובבטחונם של המתלונן ואישתו, והפגיעה היתה פגיעה משמעותית.

ביהמ"ש קמא לא התעלם מפסיקה שהובאה בפניו על ידי ב"כ המערער אך ההבדלים שמצא, כפי שאנו גם כן מצאנו בין הפסיקה שהביא בפני בימ"ש קמא ובפנינו לבין המקרה נושא הערעור, הם הבדלים משמעותיים שהצדיקו את קביעת מתחם הענישה ההולם כפי שנקבע על ידי בימ"ש קמא בין מאסר קצר שניתן לרצותו בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל.

בימ"ש קמא לא התעלם כלל ועיקר מנסיבותיו האישיות של המערער כפי שהובאו בתסקיר שירות המבחן וכפי שפורטו בסעיף 20 רישא לגזר-הדין של ביהמ"ש קמא.

ביהמ"ש קמא התחשב בגילו של המערער, במצבו הרפואי בעקבות תאונת דרכים שעבר, הגם שלא מנע ממנו לנהוג באלימות כלפי המתלונן ומהיותו מפרנס יחיד אשר נדרש לפרנס ילדים משתי משפחות.

עם זאת, בימ"ש קמא התחשב, גם אם לא לחומרה, אך לא ראה בכך נסיבה לקולא, בעובדה שהמערער לא התחרט על מעשיו וכן בעובדה שלא היה מוכן להירתם להליך טיפולי שהוצע לו על ידי שירות המבחן.

עיון בפסקי הדין שהוצגו בפנינו על ידי ב"כ המערער במהלך הדיון בערעור מעלה כי אין המקרים נושא אותם פסקי דין דומים למקרה ולמערער שבפנינו.

כך במקרה נושא ע"פ 71920/05 (מחוזי ת"א) אוחנה נ' מדינת ישראל, הורשע המערער על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן; בע"פ 41309-08-11 (מחוזי מרכז) התקבל ערעור שהגיש המערער על עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח מאחר והתנצל בפני המתלונן, המתלונן קיבל את ההתנצלות וביקש מביהמ"ש שלא להחמיר עם המערער.

3

בע"פ 16160-10-11 (מחוזי מרכז) טבצ'ניק נ' מדינת ישראל, התקבל ערעור של המערער על חומרת העונש לאחר שהוצג בפני ביהמ"ש מכתב של המתלונן שביקש לבטל את התלונה וכתב שהוא סולח למערער בלב שלם כדי לקיים שלום בית ושכנות טובה.

לאור האמור לעיל, גזר-הדין של ביהמ"ש קמא איננו סוטה ממדיניות הענישה כאשר מדובר בעבירות אלימות כפי שעבר המערער כלפי המתלונן על רקע של שימוש בדרך ומתחשב בכל הנסיבות לקולא ולחומרה.

אנו דוחים את הערעור.

המערער יתייצב לריצוי מאסרו בבית סוהר הדרים, ביום 1.8.14 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות ופסק דין זה.

על ב"כ המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.

התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עונש המאסר יעמדו בתוקפם עד להתייצבות המערער לריצוי עונשו.