1

נוכחים:

המערער ובא כוחו עו"ד פולינה סורין

ב"כ המשיבה עו"ד מיטל אילן

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת"פ 40752-09-13 (בית משפט השלום בנתניה) בארבעה אישומים שעניינם התנהגות אלימה, פיזית ומילולית, של המערער כלפי אשתו ובנו כמתואר בסעיף 1 לגזר הדין של בית המשפט קמא.

המערער נידון ל-20 חודשי מאסר בפועל, ל-10 חודשי מאסר על תנאי ול-4 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל, וב"כ המערער טוענת בהודעת הערעור ובטיעוניה לפנינו, כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא התחשב במידה הראויה בעברו הנקי של המערער, בהיותו עובד, בהיות העבירות נושא גזר הדין ברף הנמוך של עבירות האלימות, בהיותו של המערער מפרנס המשפחה ובדברי אשת המערער בבית המשפט קמא בדבר הצורך בחזרתו של המערער לחיק המשפחה על מנת שיוכל לתמוך בה ולפרנס אותה.

ב"כ המערער טוענת, כי מדובר במאסר ראשון שמרצה המערער מזה 14 חודשים, ויש בנימוקים המופיעים בהודעת הערעור כפי שהובאו לעיל, ובנימוקים נוספים המופיעים בה, כדי להצדיק הקלה בעונשו של המערער, עד כדי שחרורו לאלתר.

2

ב"כ המשיבה מתנגדת להקלה בעונשו של המערער, ועומדת על בקשת המשיבה בפני בית משפט קמא להשית עליו 36 חודשי מאסר בגין חומרת התנהגותו האלימה.

ב"כ המשיבה טוענת, כי בית המשפט קמא התחשב בכל השיקולים לקולא ומשכך אין מקום להקלה בעונשו של המערער.

אין חולק כי עונש מאסר לריצוי למשך 20 חודשים כפי שהוטל על המערער נושא גזר הדין איננו עונש קל, במיוחד כאשר משווים אותו לפסיקה שהובאה בסעיף 32 להודעת הערעור, אך גם המקרים נושא גזר הדין אינם מקרים קלים ומלמדים על התנהגות אלימה של המערער, בהיותו שתוי, כלפי אשתו ובנו, אשר אמנם השתרעה על פני חודש, אך יש להחריג כל מקרה מקודמו, שכן האלימות הלכה וגברה ממקרה למקרה ולא הופנתה רק כלפי אשתו של המערער אלא גם כלפי בנו.

אנו רואים עין בעין את הערכים המוגנים בהם פגע המערער בצורה משמעותית בהיותו שיכור ואת מתחם הענישה שנקבע לכל אחד מסוגי העבירות על ידי בית המשפט קמא בסעיף 5 סיפא לגזר הדין. בסעיף 6 לגזר הדין התחשב בית המשפט קמא בכל הנסיבות המקלות שהובאו בפניו ובפנינו על ידי ב"כ המערער, במיוחד בנסיבותיו האישיות, בעברו הנקי ובמצבו הרפואי ונתן להם ביטוי ראוי בקביעת העונש, אשר מתחשב, לחומרה, בהתנהגותו האלימה ולא יכול היה לקחת בחשבון את עמדתו בכל הקשור למעשים נושא כתב האישום, שכן הוא כפר במעשים ולא לקח עליהם אחריות.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

ניתן והודע היום כ"ג חשוון תשע"ה, 18/11/2014 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.