1

המערער הורשע בבית משפט קמא לאחר שמיעת ראיות בעבירות שיוחסו לו בשני אישומים נושא כתב האישום הנוכחי: באישום הראשון מדובר באיומים ובהחזקת סכין, באישום השני מדובר שוב באותן עבירות כשאליהן מצטרפות גם עבירות של הסגת גבול ופריצה לדירה.

איננו רואים לחזור בפירוט על כל עובדות כתב האישום, די לנו לציין כי באישום הראשון האיומים הופנו כלפי אמו כשהמערער מחזיק בידו סכין, ובאישום השני מדובר בשכן הגר באותו רחוב ובכך מצטמצם חטאו, דהיינו העובדה שהוא גר באותו רחוב שבו גרה אם המערער. המערער פרץ למחסן, דפק בחוזקה על דלת הבית ואיים על דיירי הבית כי אם לא יפתחו "אני אשחט אתכם". לרוע המזל, האיומים של המערער, לפחות כלפי אמו, אינם איומים תיאורטיים שכן בעבר כבר שרף את ביתה, לפיכך כאשר אומר המערער כי ישחט אותה או איומים ברוח זו, הדברים אינם מהווים תיאורטיים.

בית משפט קמא (כב' השופט ע' דרויאן) קיבל באשר למערער חוו"ד פסיכיאטרית. חווה"ד הפסיכיאטרית האחרונה קבעה כי המערער כשיר לעמוד לדין, מסוגל להבחין בין טוב לרע, מסוגל להבין ולעקוב אחרי ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו וההמלצה היא להמשך טיפול.

בית המשפט הטיל על המערער עונש אחד בגין כל העבירות שבשני האישומים גם יחד, העונש הועמד על 18 חודשי מאסר בפועל. זאת לאחר שנקבעו מתחמים נפרדים בגין כל אישום כנדרש על-פי תיקון 113. המתחם שנקבע בגין האישום הראשון (האיום על האם) עמד על 6-18 חודשי מאסר ובאישום השני 6-12 חודשי מאסר. בית משפט קמא, ציין כי בכך שנגזר עליו עונש אחד בגין שני האישומים, יש משום הליכה לקראת המערער.

2

נגד המערער היה תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 6 חודשים. מאסר על תנאי זה הופעל במצטבר, כך שסה"כ על המערער לרצות 24 חודשים.

בטיעון שניכר בו כי הוא יוצא מהלב עותרת באת-כח המערער לקצר את תקופת המאסר ולו במעט, זאת בשל הסבל שכרוך בשהייתו של המערער בתחילה במחלקה הסגורה בשירות בתי הסוהר ועכשיו במחלקה שבה הוא נתון בפיקוח לאורך כל היממה, כאשר פיקוח זה גורם סבל של ממש.

הסנגורית מציינת כי כפסע בין המערער לבין הסייג שהיה פוטר אותו מאחריות פלילית למעשיו ועובדה זו צריכה היתה למצוא את משקלה בגזר הדין. למערער הרשעות קודמות רבות ובחלק משמעותי מההליכים המשפטיים שהתנהלו נגדו לאורך השנים נמצא כבלתי כשיר לעמוד לדין, ללמדך שהקרבה לסייג אינה רק אמירה תיאורטית אלא אמירה שהתקבלה פעמים רבות קודם לכן.

התובעת מציינת כי בין לבין הורשע המערער גם בתיק נוסף ברמלה וגם שם הוטל עליו עונש מאסר. לענין זה טענה הסנגורית כי בזמנו ביקשה מהמערער להמתין ושמא היה ניתן לצרף את התיק הנוסף והדעת נותנת שתקופת המאסר הכוללת היתה קצרה יותר לו אכן כך היה נוהג המערער. אלא שבשל מצבו הנפשי המערער לא רצה להמתין וכך קרה שלצד אותם 24 חודשי מאסר שהמערער מרצה כרגע, תלוי ועומד נגדו מאסר נוסף שאף הוא במצטבר שהוטל עליו כאמור בבית המשפט ברמלה.

שקלנו את טיעוני הסנגורית, על פניו לא נפלה כל שגגה מעם בית משפט קמא, לא בהיבט מתחמי הענישה שנקבעו ואף לא בהיבט מיקומו של המערער בתוך אותם מתחמים. שני האישומים משקפים מסכת עובדתית קשה וחמורה, בשני האישומים החזיק המערער בסכין, לרוע המזל המציאות מראה כי המרחק בין החזקת סכין לבין עשיית שימוש בו הוא מרחק קצר ביותר ולסכין דינמיקה משל עצמה. במקרה הנוכחי מדובר גם במי שכבר שרף בעבר את בית אמו ולפיכך לאיומים גוון נוסף של חומרה. לפיכך, כאמור, על פני הדברים לא היה מקום להתערב בענישה.

יחד עם זאת, רק משום שאנו נותנים דעתנו לתקופה הכוללת שעל המערער לרצות בגין מכלול התיקים שבגינם הוא נותן את הדין ומשום שמקובל עלינו כי מדובר במי שנמנה עם עלובי החיים והמאסר בין במחלקה הסגורה ובין בפיקוח כרוך בסבל של ממש, אנו קובעים כי מתוך 6 החודשים של המאסר על תנאי שהופעל בתיק זה במצטבר, 3 חודשים יהיו בחופף למאסר שהופעל ורק 3 במצטבר, כך שסה"כ יהא על המערער לרצות 21 חודשי מאסר במקום 24 חודשי מאסר.

יתר חלקי גזר הדין יישארו בעינם.

3

אנו אומרים בפה מלא כי מדובר בחסד שלפנים משורת הדין, שנועד לאותת למערער כי התנהגות אחרת תביא לתוצאות שונות.

ניתן והודע היום כ"ה אדר תשע"ה, 16/03/2015 במעמד הנוכחים.