1.         לפנינו ערעור המדינה על גזר דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט דב פולוק) בת"פ 27211-01-21, שבגדרו הוטל על הנאשם קנס בסך 5,000 ₪ או חמישה ימי מאסר תמורתו, מאסר על תנאי והתחייבות להימנע מעבירה, זאת בגין הרשעתו על פי הודאתו באחסנת גז במחסן עזר ללא אישור.

            על פי כתב האישום שביסוד ההרשעה, ביום 10.11.2020 אחסן הנאשם במחסן חנות המכולת שלו שברח' באב חוטא בעיר העתיקה בירושלים, 12 מכלי גז בני 12 ק"ג כל אחד, ושני מכלים קטנים בנוסף לכך, כשכל המכלים מלאים.

            בגזר הדין נקבע כי מתחם העונש ההולם לעבירה שבה הורשע הנאשם עומד על "כמה אלפי שקלים עד 20,000 ₪".

2.         המערערת טוענת כי פסק הדין חסר כל הנמקה ולו בסיסית, וכי "בית המשפט קמא הנכבד לא קיים דיון והערכה בעניין מתחם העונש הראוי... לא התייחס באופן מעמיק לערכים המוגנים שנפגעו בעבירה שביצע המשיב ולמידת הפגיעה בהם וכן למדיניות הענישה ולנסיבות ביצוע העבירה".

            המערערת טוענת עוד כי שגה בית משפט קמא בקביעת מתחם העונש ההולם וכי נכון היה להעמידו על קנס של 10,000 ₪ עד 30,000 ₪ לצד ענישה נלווית. לטענתה במקרה דנן יש להשית על המשיב קנס בשיעור 15,000 ₪, זאת מאחר ש"לא הוצגו מסמכים המצביעים על מצב כלכלי קשה המצדיקים הקלה בעונש, וגם העובדה שאכן הסיכון הפוטנציאלי לנפש ולרכוש לא התממש - לא יכולה להוות כנסיבה למיקום נמוך במתחם".

4.         המשיב טוען כי אין יסוד לערעור וכי ראוי להטיל על המדינה הוצאות בגין הגשתו. לטענתו העונש שנגזר על המשיב עולה בקנה אחד עם פסיקת בתי המשפט בעבירות מהסוג שלפנינו ועם עמדת המאשימה במקרים דומים. משכך עותר הוא "לדחות את הערעור על הסף".

דיון והכרעה

5.         דין הערעור להתקבל.

            החזקת גז לשימוש ביתי כרוכה מטבעה בסיכון לפגיעה בחיי אדם וברכוש. אסונות הנגרמים בשל רשלנות בהחזקת גז ובשימוש בו, אינם נדירים, ותוצאתם לעיתים קשה מאוד. כדי להקטין את מידת הסכנה הכרוכה בהחזקת גז נקבעו בחוק ובתקנות נורמות התנהגות מחייבות. המשיב בהתנהגותו, הפר נורמות אלה והעמיד בסיכון את הציבור, כשהחזיק בניגוד לחוק במחסן שלא נועד לכך 14 מיכלי גז מלאים, 12 מהם במשקל 12 ק"ג.

נוכח המניע הכלכלי הנלווה בדרך כלל לעבירות אלה נכון לכלול בין רכיבי העונש הנגזרים על המורשעים בהן, רכיב של קנס משמעותי. בענייננו, נכון להעמיד את מתחם העונש ההולם על קנס בסך 10,000 ₪ עד 30,000 ₪ כנטען על ידי המערערת וכן ענישה נלווית. בדרך זו יינתן ביטוי הולם לעקרון הגמול וכן לצורך בהרתעת היחיד והרבים מפני ביצוע עבירות מסוג זה, על מנת שכדאיות ביצוען תפחת. הטלת קנסות נמוכים מכך עלולה להחטיא את המטרה.

יצוין כי מרבית הפסיקה שאליה הפנה ב"כ המשיב, שניתנה בבתי משפט השלום, עניינה בנסיבות שונות מאלה שלפנינו, ובחלקה הוטלו קנסות לצדם של עונשים נוספים. לא עלה בידי ב"כ המשיב להציג מדיניות ענישה עקבית העומדת בניגוד לנטען על ידי המערערת. משכך דין הטענה להידחות.

אשר לעונשו של המשיב - נוכח הודאתו של המשיב ומשאין בעברו הרשעות, נכון לקבוע את עונשו על הרף התחתון של מתחם העונש ההולם.

6.         אשר על כן הערעור מתקבל, באופן שרכיב הקנס שנקבע בגזר הדין יועמד על 10,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

            יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ה אייר תשפ"ג, 16 מאי 2023, בהעדר הצדדים.