1

המשיב בתיק זה הועמד לדין בבימ"ש קמא בגין שתי עבירות: תקיפה הגורמת חבלה של ממש וכן שיבוש מהלכי משפט. עבירות אלה משקפות את כתב האישום המתוקן שבו לאחר תיקונו הודה המשיב.

הוראות החיקוק עדיין אינן מספרות את סיפורו של תיק זה, שעל-כן נציין בקצרה מה היו העובדות.

המשיב נסע עם חברו על קטנוע בתאריך 22.5.12, נהג הקטנוע עקף את מי שבדיעבד הפך למתלונן בתיק זה, בהמשך עצר המתלונן את רכבו במפרץ חניה, נהג הקטנוע (שאיננו המשיב שבפנינו) עצר את הקטנוע משמאל למתלונן, המתלונן העיר לנהג על נהיגתו או אז ירד המשיב מהקטנוע ניגש אל דלת רכבו של המתלונן, פתח את הדלת, חבט במתלונן בשני אגרופים בפניו כאשר המתלונן נשאר ישוב ברכב. למתלונן נגרמו נפיחות, שטף דם וחתכים בפנים. המשיב וחברו הותירו את המתלונן מדמם ברכבו. המשיב חזר אל האופנוע, קיפל את לוחית הזיהוי שלו ונמלט עם נהג הקטנוע מהמקום.

כאמור, בעובדות אלה ובעבירות המתוקנות הודה המשיב והורשע.

בימ"ש קמא (כב' השופטת ד. שריזלי) קיבלה באשר למשיב תסקיר של שירות המבחן. נציין כי עד מועד הדיון בפנינו הוגש תסקיר עדכני מיום 21.9.14. התסקירים משקפים הליך של חרטה והבנה שעבר המשיב. המשיב אף כתב מכתב התנצלות למתלונן וביקש את סליחתו. אין מחלוקת כי התסקירים הם חיוביים. בהתאם לתסקיר שהוא האחרון שבפנינו, המשיב רוכש כלים לזיהוי מצבי סיכון ולמידת דרכים להימנע מהם. הוא השתלב במסגרות טיפוליות שעל כן המליץ שירות המבחן על עונש מסוג של"צ.

2

בימ"ש קמא קבע כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות התיק הנוכחי נע בין 4 חודשי מאסר כרף תחתון ל- 9 חודשי מאסר כרף עליון. בשל תמונת השיקום העולה מהתסקירים סבר בימ"ש קמא כי זה המקרה לסטות מהמתחם שנקבע על ידו עצמו ונמנע לחלוטין מהטלת מאסר. על המשיב הוטלו קנס, פיצוי למתלונן, שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות וכן מאסר על תנאי.

על כך מלינה המדינה בפנינו.

המדינה מסבה את תשומת הלב לחומרת המעשה, הן בשל הבריונות על רקע השימוש בדרך שעומדת בבסיסו והן על רקע המשך השתלשלות הדברים כמפורט לעיל.

המדינה סבורה כי מתחם הענישה הראוי בתיק זה צריך היה לנוע בין 6 ל- 18 חודשי מאסר ולא 4 עד 9 חודשי מאסר, כפי שקבע בימ"ש קמא. לצורך כך היא מפנה לפסקי-דין שמשקפים את מדיניות הענישה הנוהגת. עוד מלינה המדינה על כך שבימ"ש קמא חרג ממתחם הענישה שנקבע על-ידה ובמיוחד על כך, "שחרג באופן בלתי סביר" (סעיף 27 להודעת הערעור).

בדיון בפנינו הודיע לנו התובע, בפתח הדברים, כי בשל התסקיר העדכני לא תעמוד המדינה על שליחתו של המשיב אל מאחורי סורג ובריח ותסתפק במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

הסנגורית טוענת כי מדובר במקרה קל באופיו וכך יש לראותו. המשיב היה צעיר לימים כאשר ביצע אותו. הוא הבין הבן היטב את משמעות מעשיו, התחרט עליהם מעומק לבו. כאמור, הוא כתב מכתב התנצלות למתלונן, השתלב בתהליכים טיפוליים שונים במסגרת שירות המבחן ומכל הסיבות הללו גם יחד העתירה היא להותיר את הענישה שקצב בימ"ש קמא בעינה.

נראה לנו כי יש ממש בערעור המדינה, אם לא באשר למתחם הרי באשר לתוצאה הסופית.

האירוע שבפנינו הוא שוב אירוע של בריונות על רקע שימוש בדרך. לצערנו, כהרכב השומע ערעורים פליליים אנו נתקלים בתיקים מסוג זה חדשות לבקרים. אין כמעט יום דיונים שבו אין תיק "ממשפחת" האלימות על רקע שימוש בדרך.

הנסיבות הקונקרטיות - "מעשה עבירה בנסיבותיו" - חמורים במיוחד לשיטתנו במקרה הנוכחי. המשיב שבפנינו למעשה התערב בסכסוך לא לו. כפי שצוין בפתיח, המשיב לא היה נהג הקטנוע אלא ישב מאחוריו ועדיין ראה לנכון לרדת מהקטנוע, לתקוף את המתלונן המבוגר ממנו בעשרות שנים כאשר כל חטאו של זה האחרון הצטמצם בכך שהעז להעיר לנהג הקטנוע על אופן נהיגתו.

איננו מוכנים להשלים עם נורמה שבה בחור צעיר מפעיל את אגרופיו ללא סיבה כלל, במיוחד כך כאשר מדובר באדם מבוגר ממנו בהרבה ובנסיבות שפורטו לעיל.

אם לא די בכך בא השלב השני, דהיינו קיפול לוחית האופנוע והסתלקות מהמקום. המשיב וחברו הותירו את המתלונן מדמם והסתלקו מהמקום לאחר ניסיון לטשטש את זהות הרכב שמדובר בו באמצעות קיפול הלוחית. זהו מעשה מתוכנן בעל אופי עברייני שאיננו מקלים בו ראש.

3

בהינתן השילוב שבין המעשים איננו סבורים כי ניתן להסתפק בתיק זה בענישה שאיננה כוללת רכיב של מאסר ולו גם בדרך של עבודות שירות.

התלבטנו אם ללכת בדרכה של כב' השופטת קמא ולסטות במקרה זה מהמתחם בשל שיקולי שיקום, בסופו של יום כשאנו רואים לנגד עיננו את התסקיר העדכני שבשלו גם המדינה הסכימה להסתפק בעבודות שירות וכשאנו נותנים משקל גם למושכלת היסוד, לפיה ערכאת הערעור איננה ממצה את הדין עם משיבים, נאמץ את דרכו של בימ"ש קמא ונסטה ממתחם הענישה שנקבע על-ידו. אנו מותירים, איפוא, בעינו את המתחם 4-9, אולם אנו קובעים כי המשיב ירצה 3 חודשי עבודות שירות בכפוף לחוו"ד שתומצא על-ידי הממונה, כאמור בכך אימצנו את דרכה של כב' השופטת קמא לסטות במקרה זה ממתחם הענישה בשל שיקולי שיקום, תוך מתן משקל להיותנו ערכאת ערעור.

כיוון שהטלנו על המשיב 3 חודשי מאסר בפועל, אנו מבטלים את רכיב השירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות כפי שנקבע ל-ידי בימ"ש קמא.

יתר רכיבי הענישה יישארו בעינם (לא היה בפנינו ערעור עליהם).

אנו קובעים, איפוא, את התיק בפנינו לקבלת חוו"ד של הממונה לתאריך 1.12.2014 שעה 08:30.

טלפון המשיב **********.

ניתן והודע היום ה' תשרי תשע"ה, 29/09/2014 במעמד הנוכחים.