1

נוכחים:

ב"כ המערער עו"ד רן עמר

ב"כ המשיבה עו"ד אור ממון

בהעדר המערער

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפת בת זוג ואיומים. בית משפט קמא הטיל עליו עונש מאסר בפועל והפעיל עונש מאסר על תנאי כך שבסך הכל על המערער לרצות 8 חודשי מאסר בפועל, מיום המעצר. כמו כן, הטיל עליו עונש מאסר על תנאי. בית המשפט הוסיף, בכל הנוגע לצו המבחן, כי בדרך שגרה בית המשפט אינו נוהג להטיל צו מבחן לצד עונש מאסר בפועל, אך על פי פסיקת בית המשפט העליון ניתן לעשות כן במקרים חריגים. לדעת בית המשפט קמא, במקרה שלפנינו, מן הראוי היה להטיל צו מבחן. בית המשפט ציין כי שירות המבחן המליץ במקרה זה על צו מבחן, הגם שהיה מודע לכך שיוטל עונש מאסר, וכמו כן, בית המשפט הביא בחשבון גם את נזקקותו הטיפולית של המערער. לפיכך, ניתן צו מבחן למשך שנה מיום שחרורו של הנאשם ממאסר.

בהודעת הערעור טען ב"כ המערער שאין סמכות לדרך זו שנקט בית המשפט קמא וכי בית המשפט קמא לא ציין כל אסמכתא לנקיטת דרך זו.

2

דא עקא, שבית המשפט העליון היה ער לפקודת המבחן וקבע כי הגם שהטלת עונש מאסר בפועל מחייבת לכאורה לבטל את צו המבחן הכלול בגזר הדין שאינו מתיישב עם מאסר שאינו בדרך של עבודות שירות, הרי במקרים חריגים ובהמלצת שירות המבחן כבר ננקטה דרך זו בעבר (ע"פ 3609/14 מדינת ישראל נ' אלסין (פסק דין מיום 20.10.14, פסקה 12 לפסק דינו של כב' השופט זילברטל). בית המשפט גם הפנה לפסיקה נוספת באותו נושא.

נראה לנו, שמקרה זה הוא מקרה הדומה בנסיבותיו לאותו מקרה שהיה לפני בית המשפט העליון, ועל כן איננו סבורים שיש מקום להתערב בהשקפתו של בית משפט קמא כי מקרה זה מתאים להטלת צו מבחן.

לפיכך נדחה הערעור.

ניתן והודע היום י"ז אדר תשע"ה, 08/03/2015 במעמד הנוכחים.