1

נוכחים:

המערער ובא כוחו עו"ד תילאווי

ב"כ המשיבה עו"ד גל רוזנצוויג

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן נושא ת"פ 45699-07-13 (בית משפט השלום בכפר סבא) בעבירות של איומים כלפי חותנו, בהיזק לרכוש בזדון, בתקיפת אשתו ובתקיפה הגורמת חבלה שגרם לאשתו נושא שלושה אישומים כמתואר ברישת גזר הדין של בית משפט קמא ונידון לשנתיים מאסר בפועל ול - 10 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל, וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי בית משפט קמא החמיר בקביעת מתחמי העונש לכל אחד מהאירועים נושאי כתב האישום ובקביעת העונש הכולל שהטיל על המערער, שכן מעשיו של המערער, לפחות נושאי האישומים הראשון והשני, אינם מעשי אלימות חמורים על רקע ביצועם, וכן מדובר באירועים נקודתיים שהמערער היה מעורב בהם, בהתחשב בכך שאין למערער עבר פלילי בעבירות אלימות.

ב"כ המערער טוען כי בית משפט קמא לא לקח בחשבון את העובדה שהמערער והמתלוננת התגרשו ועל פי פסק הדין של בית הדין השרעי, המערער אמור לשלם מוהר למתלוננת. כמו כן טוען ב"כ המערער כי מדובר בעונש מאסר ראשון שנושא המערער מזה 14 חודש, הוא הודה וחסך את עדותיהם של אשתו וחותנו, הוא אדם צעיר בימים ויש לו משפחה תומכת שמוכנה לתמוך בו ולעזור לו.

2

ב"כ המשיבה מתנגד להקלה בעונשו של המערער, ומצביע על חומרת התנהגותו האלימה בכל אחד מהאירועים נושא כתב האישום כפי שתוארו על ידי בית משפט קמא ברישת גזר הדין ואין בנסיבות המקלות שנטענו על ידי ב"כ המערער כדי להקל בעונשו שכן מתחמי הענישה שנקבעו על ידי בית משפט קמא לגבי כל אחד מהאירועים היו מתחמים הולמים, וכך גם עונש המאסר שהוטל עליו לאחר שבית משפט קמא קבע את מקומו בתוך מתחמי הענישה.

עיון בגזר הדין של בית משפט קמא מעלה כי הוא התייחס בחומרה הראויה להתנהגותו האלימה של המערער כלפי אשתו דאז וכלפי חותנו דאז ואין בנסיבות האירועים כפי שתוארו על ידי ב"כ המערער בהודעת הערעור, גם אם יש להם בסיס בעובדות האישום הראשון, כדי להצדיק התנהגות אלימה מילולית וגרימת נזק לרכוש כפי שביצע המערער באירוע נושא האישום הראשון.

כך הם פני הדברים גם באשר להתנהגותו האלימה של המערער נושא האישום השני, הגם שלא גרמה נזקים פיזיים למתלוננת ובוודאי כך הם פני הדברים באירוע נושא האישום השלישי שבו הגיע המערער בשעת לילה מאוחרת לביתו וכשגילה שאינו יכול לפתוח את הדלת שננעלה על ידי אשתו, הוא צעק והשתולל וכשהמתלוננת פתחה את הדלת, הוא הפיל אותה על הרצפה, היכה בראשה ולאחר מכן חנק אותה. כאשר המתלוננת ניסתה להתקשר למשטרה, נטל המערער את הטלפון מידיה.

אף אנו, כמו בית משפט קמא, רואים בחומרה את התנהגותו של המערער ושותפים לצורך להוקיע את מעשיו, כאשר מדובר במעשי אלימות במשפחה. אף אנו, כמו בית משפט קמא, איננו מתעלמים מתסקיר המבחן השלילי שהיה בפני בית המשפט קמא ושלפיו לא הפנים המערער באופן מלא את חומרת מעשיו ולא נטל עליהם אחריות מעשית אך בעניין זה יש לזקוף לקולא את הודאתו של המערער בעובדות כתב האישום המתוקן אשר חסכה את עדויותיהם של המתלוננת ושל חותנו.

גם אם מתחם הענישה שקבע בית המשפט קמא לגבי כל אחד מהמעשים נושא מאסרו של המערער הוא מתחם ראוי, הרי נראה לנו כי בקביעת מיקומו של המערער בתחומי המתחם מן הראוי היה לתת ביטוי יתר לביטוי שנתן בית משפט קמא לנסיבות שאינן קשורות במעשיו של המערער.

כך מן הראוי לזקוף לקולת העונש, כאמור, את הודאתו של המערער, את העובדה שאין לו עבר פלילי בעבירות אלימות, את העובדה שמדובר במאסר ראשון שמרצה המערער ואת גירושיו של המערער, תוך שעל פי פסק הדין של בית הדין השרעי, הוא אמור לשלם מוהר לאשתו.

לאור כל האמור לעיל, נראה לנו כי יש מקום להקל במידת מה בעונש המאסר שהוטל על המערער על ידי בית משפט קמא, אך לא על ידי הבאתו לרף התחתון של מתחם הענישה שנקבע על ידו.

אנו מקבלים את הערעור ומחליטים כי המערער ירצה 18 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו - 18.7.13.

3

עונש המאסר על תנאי שהוטל על המערער בת"פ 45699-07-13 (בית משפט השלום בכפר סבא) - יעמוד בתקפו.

ניתן והודע היום כ"ח אלול תשע"ד, 23/09/2014 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.