1

+בפני הרכב כב' השופטים:

 

חננאל שרעבי  

עודד גרשון [אב"ד]

ד"ר מנחם רניאל

 

 

 

השופט חננאל שרעבי:

 

1.         בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט אהוד קפלן), ב-ת.פ. 23588-09-11 מיום 7.4.14 (להלן: "גזר הדין").

 

רקע והליכים קודמים

 

2.         המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום שייחס לו שתי עבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

 

3.         על פי המפורט בכתב האישום, בתאריך 8.3.11 שלח המערער מסרון ממכשיר טלפון נייד שברשותו אל מכשיר טלפון נייד השייך לגרושתו, ובו נכתב: "אני אוריד לך את הראש זונה".

            בתאריך 9.3.11 שוב שלח המערער אל המכשיר הנייד של גרושתו הודעה ובה כתב בין היתר: "ותדעי שאם תפני אלי אני אבוא אליך עד לעבודה וישפיל אותך ליד כל האנשים, ואם זה לא יעזור אז נעבור לחנן ונסדר לו את הצורה וגם לך".

 

2

4.         בית המשפט קמא בגזר דינו, קבע כי מתחם הענישה בגין העבירות שהורשע בהן המערער, נע בין מאסר על תנאי ל- 12 חודשי מאסר בפועל.

 

5.         בית המשפט קמא, לאחר ששקל את השיקולים לקולא ולחומרא ואת המלצות שירות המבחן, שהמליץ "על עונש מוחשי כמאסר" (ציטוט מתוך תסקיר שירות המבחן מיום 10.3.14), גזר על הנאשם את העונשים הבאים:

 

א.        3 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

ב.         חודשיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים בעבירת איומים.

 

6.         בערעור דנן מבקש המערער להתיר לו לרצות את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בעבודות שירות.

 

7.         בטיעוניו בפנינו אף ציין המערער כי יסכים להגדלת תקופת המאסר שהוטלה עליו על ידי בית המשפט קמא והמרתה בעבודות שירות (עמ' 2 לפרו' שו' 1-2).

 

טענות המערער

 

8.         בהודעת הערעור ציין המערער מספר טעמים שלטעמו מצדיקים את מתן האפשרות לביצוע המאסר בפועל בעבודות שירות, והעיקרים שבהם כדלקמן:

 

א.        האיומים בהם הורשע אינם במדרג החומרה הגבוה של עבירת האיומים.

 

ב.         בית המשפט קמא לא שקל מספר נסיבות שלא קשורות לביצוע העבירה, והכוונה בכך שהמערער עובד לפרנסתו כבר מספר שנים, מנהל אורח חיים נורמטיבי ולא ביצע מאז המעשים המיוחסים לו בכתב האישום כל עבירת איומים בכלל וכלפי גרושתו בפרט.

 

ג.         גם העובדה שהמערער לא עשה מאמץ להשתלב בטיפול למניעת אלימות במשפחה (כפי שצוין בתסקיר שירות המבחן), אמנם פועלת לחובתו אך אינה צריכה להוביל בהכרח את בית המשפט למסקנה כי העונש הראוי לו הוא דווקא מאסר בפועל.

 

ד.         מאסר בפועל עלול לדרדר את המערער ולגרום לו להיות אדם בעייתי המהווה נטל על החברה.

3

 

 

 

טענות המשיבה

 

9.         ב"כ המשיבה בטיעוניה בפנינו ביקשה שלא להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא, במיוחד לנוכח המסוכנות הנשקפת מהמערער כלפי גרושתו, כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן ויתר נימוקי בית המשפט קמא (ראה עמ' 3 לפרו' שו' 5-19).

 

דיון והכרעה

 

10.       כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בגזר הדין של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות בגזר הדין או שהעונש חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים.

            ראה לעניין זה:

            ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר נבו).

            ע"פ 6681/09 אלחטיב נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר נבו).

           

11.       במקרה שלנו לא שוכנעתי כי נפלה טעות בגזר הדין או שהעונש חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים, ולכן אמליץ לחבריי שלא להתערב בגזר הדין של בית משפט קמא, ולהורות על דחיית הערעור.

 

12.       סבורני כי גזר הדין קמא מנומק היטב, ומבהיר את שיקולי השופט קמא מדוע במקרה דנן ראוי לפסוק עונש מאסר בפועל, שלא ירוצה בדרך של עבודות שירות, תוך הסתמכות גם על תסקיר שירות המבחן שהמליץ על הטלת מאסר בפועל.

 

13.       די אם אזכיר חלק ממסקנות שירות המבחן בתסקירו מיום 10.3.14, בגינן המליץ "על עונש מוחשי כמאסר, על מנת להציג גבול ברור להתנהגותו האלימה" (ציטוט מהתסקיר), והכוונה להתנהגותו האלימה של המערער דנן.

            מציין שירות המבחן כי :

 

            א.        המערער הוא אדם מניפולטיבי בעל דפוסים אלימים מושרשים באישיותו.

ב.         קיימת אצלו רמת סיכון גבוהה להישנות עבירות אלימות כלפי בנות זוגו.

ג.         המערער אינו מוכן להשתלב בתהליך טיפולי כלשהו.

4

ד.         המערער מגיב בתוקפנות גם כלפי שירות המבחן וגם כלפי גרושתו.

ה.        אי השתלבותו של המערער בתהליך טיפולי, שעשוי היה להוריד את רמת הסיכון שלו כלפי גרושתו, מוביל להמלצה בדבר ענישה מוחשית כמאסר, על מנת להציב למערער גבול ברור להתנהגותו האלימה.

 

14.       מעבר לכך גם אציין שלמערער עבר פלילי, חדש וישן, בעבירות חמורות (הפרת צו שנועד להגן על אדם - מיום 26.12.12; התחזות כבעל תעודה - מיום 2.9.02; פריצה לבניין שאינו דירה - מיום 10.11.98; שוד מזוין והתפרצות - מיום 15.2.96).

            ביצוע עבירות האיומים דנן, על רקע העבר הפלילי ולו אף הישן, ממחיש את מסוכנות המערער דנן, במיוחד על רקע התסקיר השלילי שמסקנותיו לעיל.

           

15.       די בכל אלה כדי להוביל למסקנה שהענישה בגזר הדין, הכוללת בין היתר 3 חודשי מאסר בפועל, שלא ירוצו בעבודות שירות (ורק על כך הערעור בפנינו), לא רק שאינו חריג אלא מוצדק, ואין הצדקה להתערבותנו.

           

16.       לאור כל זאת, אמליץ לחבריי לדחות את הערעור.

 

 

5

 

 

השופט עודד גרשון [אב"ד]:

אני מסכים.

 

 

השופט ד"ר מנחם רניאל:

 

אני מסכים.

 

אשר על כן הוחלט, פה אחד, לדחות את הערעור.