1

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

עפ"ג 40839-04-14

לפני: כב' השופט אריה רומנוב   

כב' השופט דוד מינץ

כב' השופטת אסתר נחליאלי-חיאט           

ב"כ המערער: עו"ד קניג

ב"כ המשיבה: עו"ד גרינבאום, פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

1.         לפנינו ערעור על גזר דינו מיום 20.3.14 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מינטקביץ) שניתן בת.פ 38256-09-13, אליו צורף ת.פ. 15810-04-10.

2.         במסגרת כתב האישום (המתוקן) שהוגש נגדו בת.פ. 38256-09-13 הואשם המערער, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הספקת סם מסוכן (3 עבירות); סחר בסם מסוכן; והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. במסגרת כתב האישום שהוגש נגדו בת.פ. 15810-04-10, אותו ביקש המערער לצרף כאמור, הוא הואשם בעבירה של התפרצות לדירת מגורים. על פי עובדות כתב האישום בתיק זה, ביום 9.4.10, בסמוך לשעה 04:00, התפרץ המערער לדירת מגורים בישוב גבע-בנימין דרך חלון הבית, ובכיסו מזמרה. בעלת הבית שהתעוררה בגלל הרעש תפסה את המערער במכנסיו, אך המערער נמלט מהדירה. כתוצאה מן האירוע נחבלה בעלת הדירה באצבעה. המערער הורשע עפ"י הודאתו בעבירות שיוחסו לו בשני כתבי האישום.

2

3.         לאחר שהצדדים טענו לעונש, ניתן ביום 20.3.14 גזר דינו של בית משפט קמא. במסגרת גזר הדין הטיל בית משפט קמא על המערער 18 חודשי מאסר בפועל, בגין עבירת ההתפרצות, ו- 10 חודשי מאסר בפועל, בגין עבירות הסמים. עם זאת נקבע, כי חלק ניכר מהעונשים יחפפו כך שהמערער ירצה בסה"כ עונש של 22 חודשי מאסר בפועל. כן גזר בית משפט קמא על המערער מאסר מותנה.

4.         ערעורו של המערער נסוב סביב רכיב המאסר בפועל שהוטל עליו בגין "תיק ההתפרצות" (18 חודשי מאסר בפועל). ב"כ המערער טוען, כי טעה בית משפט קמא בקביעת מתחם הענישה לעבירת ההתפרצות אותו העמיד על 14-36 חודשי מאסר בפועל. נטען, כי בנסיבות המקרה שלפנינו מתחם הענישה מתון הרבה יותר. ב"כ המערער מציין את השיקולים הבאים המצדיקים זאת, לשיטתו, נסיבות ביצוע הפריצה מצביעות על כך שהמעשים מצויים ברף התחתון של עבירת ההתפרצות. כך, נטען, כי המערער לא "עקר סורגים" או "שבר מנעול" וכיוצ"ב, אלא הרים את תריס החלון שהיה מורם מעט ונכנס; העובדה שהעבירה בוצעה ללא תכנון מוקדם אלא באופן מזדמן ועל רקע התמכרותו של המערער לסמים ותקוותו להשיג דבר מה בעל ערך מתוך הדירה; והעובדה שהמערער לא ניסה להתעמת עם בעלת הדירה שהבחינה בפריצה אלא ניסה להימלט. ב"כ המערער מציין עוד, כי עיון בפסיקה מלמד שמדיניות הענישה הנוהגת אינו עולה בקנה אחד עם מתחם הענישה אותו קבע בית משפט קמא. ב"כ המערער מוסיף וטוען, כי היה מקום לתת משקל משמעותי גם לשיקולים הבאים: העובדה כי המערער עשה ניסיון להשתקם, גם אם נכון לעכשיו הניסיון לא צלח; העובדה שהמערער נטל אחריות על מעשיו בהזדמנות הראשונה; וחלוף הזמן מאז ביצוע עבירת ההתפרצות (בשנת 2010). עוד טוען ב"כ המערער, כי היה על בית משפט קמא לתת משקל משמעותי לשיקולי שיקום בעניינו של המערער, שהינו בחור צעיר. בהקשר זה מציין ב"כ המערער, כי המערער סיים בעבר בהצלחה תהליך גמילה ב"מלכישוע", כעולה מתעודת סיום שצורפה לנימוקי הערעור, וכי על אף העובדה שלאחר מכן שב המערער ומעד, הרי שהיה על בית משפט קמא להביא נתון זה בחשבון לזכותו של המערער, שכן בהחלט ייתכן שניסיון שיקומי נוסף של המערער - יצלח. על רקע האמור עותר ב"כ המערער לכך שבית משפט זה יקל בעונשו של המערער.

5.         באת כוח המאשימה טענה לפנינו כי אין כל עילה להתערבותו של בית משפט זה בעונש שהטיל בית משפט קמא, ועל כן יש לדחות את הערעור.

6.         עניין לנו במערער בעל הרשעות קודמות, ובכלל זה הרשעות בעבירות סמים ורכוש ובתוכן עבירות גניבה, התפרצות, הונאה בכרטיסי חיוב, גניבה מרכב ופריצה לרכב בכוונה לגנוב. בגין ביצוע העבירות האמורות נדון המערער בעברו לעונשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה וקנסות.

3

7.         תמימי דעים אנו עם בית משפט קמא כי בנסיבות אלו העונש אשר הושת בסופו של דבר על המערער בשל עבירת ההתפרצות הינו עונש סביר והולם את נסיבות ביצוע העבירה לבדה. כמו כן אנו מסכימים עם השקפתו של בית המשפט שבמכלול הדברים ובהתייחס גם לעבירות הסמים בהן הורשע המערער, כי העונש הכולל של 22 חודשי מאסר בפועל, הינו סביר. בתוך כך לקחנו בחשבון את ניסיונו הכן של המערער להשתקם ואת הצהרתו לפנינו כי ברצונו לפתוח דף חדש בחייו. עם זאת, כאמור נסיבות ביצוע עבירת הפריצה, בהתחשב בעברו הפלילי הלא פשוט של המערער, מובילות אותנו לכלל דחיית הערעור.

8.         לנוכח כל האמור החלטנו לדחות את הערעור. כפי שציינו במהלך הדיון שהתקיים לפנינו, על באי כוח הצדדים להגיש הודעה מוסכמת ובה יפרטו את התקופה בה היה המערער נתון במעצר בשל תיק ההתפרצות. לאחר שיעשו כן תתבקש המזכירות להוציא פקודת מאסר מתוקנת ובה ייכתב במפורש מהי התקופה אותה יש להביא בחשבון בעניין חישוב מאסרו של המערער. אנו ממתינים אפוא, להודעת הצדדים אותה עליה למסור תוך 15 יום.

9.         בהתאם למוסכם, המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ד, 19 יוני 2014, בהעדר הצדדים.