1.         לפנינו ערעור המדינה על גזר דין שניתן בבית המשפט השלום בירושלים (כבוד השופטת שרון לארי-בבלי) בת"פ 8248-12-20 שבגדרו נדון המשיב ל-300 שעות שירות לתועלת הציבור, צו מבחן למשך 18 חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 15,000 ₪.

            גזר הדין ניתן בגין הרשעת המשיב על פי הודאתו בעבירה של גניבה בידי עובד בסכום כולל של 140,000 ₪, במהלך שנות עבודתו.

2.         בגזר הדין נקבע כי מתחם העונש ההולם לעבירה "נע בין מאסר על תנאי לצד שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב לבין מאסר בפועל למספר חודשים". בשים לב לעברו הנקי של המשיב, להודאתו המלאה, להליך הטיפולי שהמשיב נאות לעבור במסגרת שירות המבחן, להשבת הנזק ולנסיבותיו האישיות, נגזר דינו של המשיב בתחתית המתחם, כמפורט לעיל.

3.         המערערת טוענת כי הרף התחתון של מתחם העונש ההולם לעבירות שבהן הורשע המשיב עומד על מאסר לריצוי בפועל, וכי לכל הפחות נכון היה לגזור את עונשו למאסר לריצוי בעבודות שירות.

4.         ב"כ המשיב סומך את ידיו על גזר הדין וטוען כי אין עילה להתערבות בו. אין הוא חולק על כך כי העונש שנגזר על המשיב הוא על הצד המקל, ואולם לטענתו נוכח נסיבותיו של המשיב ובשים לב לכך כי החל בריצוי עונש השירות לתועלת הציבור והשלים עד כה 31 שעות בלי שהמערערת ביקשה לעכב את ביצוע העונש, דין הערעור להידחות.

5.         עניינו של המשיב מעורר התלבטות.

אמנם יש לקבל את טענת המאשימה כי מתחם העונש ההולם שנקבע בגזר הדין חורג לקולא מרמת הענישה הנוהגת, וכי נכון בנסיבות העניין לקבוע כי הרף התחתון של המתחם עומד על מאסר לריצוי בעבודות שירות. אף על פי כן בעניינו של המשיב מצאנו לנכון לדחות את הערעור, זאת נוכח נסיבות אישיות חריגות של המשיב המפורטות בתסקיר שירות המבחן ושעליהן לא נחזור, ובשים לב לכך כי המשיב החל זה מכבר בריצוי העונש, והתייצב כעשר פעמים עד כה לביצוע השירות לתועלת הציבור.

6.         אשר על כן הערעור נדחה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשפ"ג, 18 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.