1

נוכחים:

המערער ובאי כוחו עוה"ד מיכל דוירי וליאור דוידי

ב"כ המשיבים עו"ד רוני שוהם עידן

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 8961-09-13 (בימ"ש השלום בראשל"צ) בעבירות של החזקת אקדח שלא כדין וקבלת אקדח שהוגש בעוון, נושא האישום הראשון, ובעבירה של איומים, נושא האישום השני, ונידון ל- 30 חודשי מאסר בפועל, ל- 9 חודשי מאסר על תנאי, 7 חודשי מאסר על תנאי ו- 5 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער טוענת בהודעת הערעור ובטיעוניה בפנינו כי שגה ביהמ"ש קמא כאשר החמיר בעונשו של המערער מעבר לעונשיהם של שותפיו לעסקת הנשק, מוחמד וראג'י, אשר כל אחד מהם נידון בגין העבירות נושא האישום הראשון ל- 18 חודשי מאסר בפועל.

ב"כ המערער טוענת כי לשני אלה יש עבר פלילי משמעותי וטעה בימ"ש קמא כאשר קבע כי חומרת מעשיו של המערער גדולה מחומרת מעשיו של מוחמד שהתפרץ לרכב משטרתי וגנב ממנו את האקדח, ומשראג'י המתווך בעסקת הנשק בין המערער למוחמד, שיוחסו לו עבירות נוספות כמו יריות באזור מגורים כאשר ירה באקדח לבקשת המערער על מנת לבדוק אותו.

ב"כ המערער טוענת כי שגה בימ"ש קמא כאשר ייחס למערער כוונות לפגוע באחר על ידי האקדח שקנה ממוחמד ואילו לא ייחס לאחרים את אותן כוונות.

ב"כ המשיבה תומכת בגזר-הדין של ביהמ"ש קמא ומצביעה על המעשים השונים של המערער ושל מוחמד וראג'י, על עברו הפלילי של המערער במגוון עבירות ועל הרשעתו באישום השני בעבירה של איומים.

2

עיון בגזר-הדין של ביהמ"ש קמא, שגזר את עונשיהם של מוחמד וראג'י, מסביר את הפער שקיים לטעמו של ביהמ"ש קמא בין המערער לביניהם.

ביהמ"ש קמא כתב כי מעשהו של הנאשם חמור יותר "ממעשהו של מוחמד אשר מלכתחילה לא התכוון לגנוב אקדח אלא "על הדרך" כפי שנוהגים לומר, גנב את האקדח משום שהאקדח היה באקראי ברכב. הנאשם לעומתו, במחשבה נחושה וברורה ובכוונת מכוון, קנה האקדח על מנת למכרו, כך למעשה, לפי דבריו, שהאקדח אינו ברשותו עוד. מעשהו של הנאשם בהעברת הנשק הקטלני לידיים אחרות, במטרה מן הסתם לפגוע באחרים, חמור יותר לדעתי".

כמו כן כתב ביהמ"ש קמא כי "האקדח הגנוב שאותו קנה הנאשם מוחזק כיום בידי מאן דהוא הממתין לשעת כושר לעשות בו שימוש ועל מנת לקבוע, אם לא להרוג, אדם אחר" (ראה סוף עמ' 20 לגזר-הדין).

אנו רואים עין בעין עם בימ"ש קמא את חומרת מעשיו של המערער, אשר קנה את האקדח הגנוב, ואין לדעת מה נעשה בו. כך איננו מתעלמים מהאפשרות שהמערער מכר את האקדח הגנוב למי שמתכוון לעשות בו שימוש למטרות פליליות והאקדח לא נמצא עד היום.

עם זאת, איננו רואים עין בעין עם ביהמ"ש קמא את פער הענישה של שנה בין עונשו של המערער לבין עונשו של מוחמד שכן גם אם מוחמד גנב את האקדח באקראי מהרכב המשטרתי, הרי משזה נמצא בידו לא רק שלא טרח להחזיר אותו בדרך כלשהי למשטרה אלא גם לא המשיך להחזיק אותו ברשותו אלא מכר אותו בסכום של 4,000 ₪ למערער בידיעה אפשרית שהמערער יעשה בו שימוש פלילי, בין בעצמו, ובין במכירתו לאחר.

איננו מתעלמים מעברו הפלילי של המערער במגוון עבירות רכוש, סמים, אלימות ומהעובדה שריצה עונשי מאסר בפועל לתקופות שונות אך גם מוחמד איננו חף מעבר פלילי וההבדלים מבחינת העבר הפלילי ביניהם גם הם לא מצדיקים את פער הענישה שנקבע על ידי בימ"ש קמא.

איננו משווים בין המערער לבין ראג'י שכן מעשיו של ראג'י, מבלי להמעיט בחומרתם, שונים מאלה של המערער ושל מוחמד.

כך גם איננו מתעלמים מהעובדה שהמערער הורשע בעבירת איומים נושא האישום השני.

3

לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור ומחליטים כי המערער ירצה שנתיים מאסר בפועל, החל מיום מעצרו 13.8.13.

עונשי המאסר על תנאי שהוטלו על המערער יעמדו בתוקפם.

ניתן והודע היום י"א אב תשע"ד, 07/08/2014 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.