1

 לפני:

כבוד הנשיא אברהם טל - אב"ד
כבוד השופט שמואל בורנשטין
כבוד השופטת דבורה עטר

נוכחים:

המערער וב"כ עו"ד ערן חסיד

ב"כ המשיבה עו"ד קרן וקסלר

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 8871-11-16 (בימ"ש השלום בראשל"צ) בהטרדת עד ונידון ל - 4 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המופיעים בגזר הדין ולתשלום קנס בסך 1,000 ₪.

2

הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה בימ"ש בכך שהרשיע את המערער שכן הוא סבר בטעות שנפתח נגד המערער הליך שיפוטי גם בגין הפרשה שבקשר אליה הוא הטריד את המתלונן, בכך שייחס למערער נסיבות שאין להן זכר בכתב האישום המתוקן ובכך שקבע שהמערער נטל אחריות חלקית בלבד למעשיו נושא הערעור, שכן תסקיר המבחן הוגש לפני הגשת כתב האישום המתוקן שבו נמחקה העבירה של הפרת הוראה חוקית והמערער הודה בפני שירות המבחן שהוא הטריד את המתלונן.

לטענת ב"כ המערער, העבירה נושאת הרשעת המערער לא גרמה נזק, שכן לא ננקט הליך שיפוטי נגדו והדבר נבע ממעשה פזיז שמקורו בכעס בין חברים, כפי שהיו המערער והמתלונן באותו זמן.

לטענתו, ההליך השיפוטי לא נקבע כתוצאה מהטרדת המתלונן, שכן, כאמור, נגד המערער לא ננקט הליך שיפוטי ומשכך שגה בימ"ש קמא כאשר קבע שהמערער פגע באופן ממשי בערכים המוגנים.

לטענת ב"כ המערער, בימ"ש קמא לא התחשב במידה הראויה בהודאתו של המערער, בשיתוף הפעולה בינו לבין בית המשפט ובחיסכון הזמן השיפוטי וכן לא התחשב בית המשפט קמא בנזק הצפוי לפרנסתו של המערער, שכן הוא מייצג אמנים בתחום המוזיקה וחלק בלתי נפרד מעבודתו הוא נמצא בקשרי עבודה מול גופים ממשלתיים, כמו משטרת ישראל וצה"ל, שחוזי העבודה איתם צורפו להודעת הערעור.

לטענתו, אמנם אשתו של המערער היא זו שרשומה כבעלת העסק במסגרתו פועלים המערער ואשתו, אך המערער הוא זה שנפגש בפועל עם אותם גורמים ששוכרים את שירותיו של המערער בתחום האמרגנות והוא זה שמוכר להם.

באשר לשיקולי ההרתעה שנלקחו בחשבון ע"י בימ"ש קמא, טוען המערער כי בעצם הגשת כתב האישום הורתע המערער וראיה לכך יש בעובדה שמאז הודעת השיבוש לא יצר המערער קשר ישיר או אכיף עם המתלונן.

ב"כ המשיבה מתנגדת לביטול הרשעתו של המערער ותומכת באמרותיו של בימ"ש קמא באשר למעשיו ובאשר להיעדר ראיה לפגיעה ממשית בעיסוקו העתידי של המערער.

עיון בגזר הדין של בימ"ש קמא מעלה כי אמנם למערער יש עסק בתחום האמרגנות שמספק שירותים לגופים ציבוריים, אך אין בכך די כדי לגרום לביטול הרשעת המערער, גם אם העבירה נושא הרשעתו איננה מעבר לרף התחתון של עבירות השיבוש והערכה, שכן המערער מלכתחילה לא הואשם בשיבוש או בהדחה אלא בהטרדה, אך הוא לא הוכיח פגיעה קונקרטית בתעסוקתו אלא הוא יוכל למצוא את תעסוקתו גם אצל גופים שאינם ממשלתיים או ציבוריים.

3

בימ"ש קמא קבע שהימנעות מהרשעת המערער תפגע באופן מהותי בשיקולי ההרתעה, שכן המערער פגע בתחושת הביטחון של המתלונן, בתקינות עבודת המשטרה ובסדרי שלטון ומשטר תקינים, דבר שמחייב את העדפת האינטרס הציבורי שיש בהגנה על אותם ערכים על פני האינטרס האישי - תעסוקתי של המערער.

בימ"ש קמא לא התעלם מהאמור בתסקיר שירות המבחן, גם אם התייחס למצב שלפני תיקון כתב האישום, שכן המערער טען שהעבירה אינה אופיינית לאורח חייו, שלל דפוסי אלימות ולא הביע כל רצון להשתלב בהליך טיפולי.

שירות המבחן העריך שהמערער מתקשה לראות את הפגיעה במתלונן והוא ממוקד בעצמו ובצרכיו, כפי שהוכיח בהעלאת הפגיעה באינטרס התעסוקתי כאחד מנימוקי הערעור.

אמנם שירות המבחן העריך כי הסיכוי להישנות התנהגות האלימה מצד המערער הוא נמוך וכך גם חומרתו הצפויה, אך נראה לנו כי האינטרס הציבורי במקרה זה אינו מצדיק את ביטול ההרשעה, גם אם תהיה פגיעה מסוימת בתעסוקתו של המערער כתוצאה מהרשעתו.

לא למותר לציין בעניין זה כי אשת המערער רשומה כבעלי העסק וגם אם היא לא פעילה, כמו המערער, בגיוס לקוחות, הרי עיקר הבדיקה תיעשה לגביה ולגבי העסק בהיותו עוסק מורשה ולא לגבי המערער דווקא.

איננו מתעלמים מהעובדה שרף החומרה של התנהגות המערער כלפי המתלונן איננו רף עליון, אלא רף תחתון, אך מדברי המתלונן בשירות המבחן עולה שהוא עדיין היה, בזמן השיחה איתו, ירא מפני המערער ויש בהרשעת המערער כדי למנוע התנהגות דומה כלפי אותו מתלונן או כלפי אחר שירצה לסייע בכך לקרוב משפחתו.

לאור כל האמור לעיל, אין הנימוקים המופיעים בהודעת הערעור ובטענות ב"כ המערער בפנינו כדי להצדיק חריגה מהכלל לפיו מי שנקבע כביצע עבירה יורשע בביצועה והתנאים שמעלה המערער לביטול ההרשעה לא קיימים במקרה זה.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

4