1

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט איתן קורנהאוזר) מיום 19.2.15 בת"פ 19545-01-14.

          כללי

1.       המערער הורשע על יסוד הודאתו באספקת סם (שתי עבירות), סחר בסם מסוכן, החזקת סם לצריכה עצמית, חוסר פוליסת ביטוח לרכב מנועי ונהיגה ללא רישיון. על המערער הוטל עונש מאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים, מאסר על תנאי, קנס ופסילה מקבלת רישיון נהיגה.

2.       ואלה המעשים: במהלך חודש ספטמבר 2013, השתמש המערער, עם אחר, בביתו של האחר בסם מסוג חשיש, אותו הביא המערער. באותו חודש, מכר המערער לאחר סם מסוג חשיש תמורת 50 ₪. בהמשך, בחודש אוקטובר 2013, מכר המערער לאותו אדם סם מסוג חשיש תמורת 250 ₪. ביום 16.12.13 בשעה 21:00 לערך, נהג המערער ברכב ללא רישיון נהיגה וביטוח.

2

          הערעור - טענות הצדדים

3.       לטענת המערער, יש לבטל את עונש המאסר בפועל שהושת עליו ולהתחשב בהמלצת שירות המבחן, לפיה קווים ילדותיים באישיותו של המערער מהווים גורם סיכון לכך שיושפע באופן שלילי מחשיפה לדפוסי התנהגות עברייניית במאסר. נטען כי המערער נגמל מסמים מזה כמה חודשים ויש להעדיף את האינטרס השיקומי בעניינו. כמו כן, הודגש כי המערער הודה במיוחס לו מבלי שהושג הסדר בין הצדדים לענין העונש. הסנגורית הדגישה את גילו הצעיר של המערער והרקע המשפחתי הקשה בו גדל. המערער, עוד נטען, ממשיך בשיקום אישי פרטי (והוגש מסמך בהתאם). נטען כי לא כל אחד מתאים לשיקום "קלאסי". המערער לא הסתגל להליך זה, בין היתר, לאור בעיות קוגנטיביות מהן הוא סובל. בית משפט קמא לא הביא זאת בחשבון כמו גם את גילו והעדר עבר פלילי, והיה מצוי תקופה של כשנה וחצי במעצר בית. לא הובאה בחשבון מדיניות הענישה במקרים דומים (ובאה הפניה לפסקי דין שעסקו, בעיקר בענייני סמים, אך, כך נטען, מדובר במקרים קשים מענייננו).

4.       ב"כ המשיבה טען, מנגד, כי הענישה הנה אינידיבידואלית ואין להסיק מהמקרים אליהם הפנתה ב"כ המערער לענייננו. נטען כי לא באה השגה על המתחם שקבע בית משפט קמא ועל-כן נטען כי לא נפלה טעות בגזר דינו של בית משפט קמא והעונש הנו עונש קל. המערער דחה פעמים רבות יד שהוגשה לו לעזרה ובחר בשיקום עצמאי שלא ידוע מה פשרו ולהיכן יוביל. מטעמים אלה, נטען כי יש לדחות הערעור.

תסקיר שירות המבחן

3

5.       מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער עולה כי המערער, יליד 1989, רווק ואב לילד, סיים 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית. המערער שוחרר מהצבא בטרם תום תקופת השירות. המערער מוכר לשירות המבחן בנוגע עם עבירות התפרצות שביצע בין השנים 2008-2009, ונעשה ניסיון לשלבו בתהליך טיפולי במרכז לבריאות הנפש, שכשל נוכח אי היציבות במקום מגוריו, ובהמשך שולב בטיפול פרטי. העבירות דנן בוצעו במהלך תקופת המבחן ותוך כדי ביצוע עונש של"צ שהוטל עליו בנוגע עם אותן עבירות התפרצות. בנוגע עם התיק דנן, שולב המערער בטיפול גמילה מסמים בקהילה הטיפולית "רטורנו", אך כעבור 4 חודשים הורחק מהמקום על רקע חריגה חמורה מחוקי המסגרת. פורט כי ניכר ניתוק רגשי של המערער מחלקים בעייתיים באישיותו, ובכלל זה מקיומם של דפוסי התנהגות עברייניים. עוד פורט כי שיתוף הפעולה מצדו, עם ההליך הטיפולי, בא על רקע רצונו להשפיע על תוצאות ההליך המשפטי בעניינו, ולא מתוך מוטיבציה פנימית להשתקם. לאחר נשירתו ממסגרת זו, כשל ניסיון נוסף לשלבו בהליך טיפולי במרכז יום, כתוצאה מכך שהמערער ניתק קשר עם שירות המבחן והגורמים הטיפוליים. בנוגע עם העבירות בתיק דנן, המערער התקשה לקבל אחריות ולהכיר בחומרת המעשים והשלכותיהם על אחרים. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו, והמליץ על עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. כמו כן, הומלץ להימנע מהטלת מאסר בפועל שעשוי להשפיע לרעה על המערער מבחינת חשיפתו לדפוסי התנהגות עברייניים.

דיון

6.       דין הערעור להידחות.

4

לזכותו של המערער עומדת הודאתו במיוחס לו, שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ולייעול ההליכים. לחובתו נזקפת חומרת העבירות שביצע בטווח קצר זו מזו. המערער השתמש בסמים עם אחר, לאחר שהביא עימו את הסם לביתו. חודש לאחר מכן, בשני מועדים שונים, מכר המערער, פעמיים, סם לאחר בתמורה לרווח כספי כולל של 300 ₪. התנהגותו של המערער מלמדת כי אין מדובר בכישלון מקרי וחד פעמי. בנוסף, כחודשיים לאחר שביצע המערער עבירות אלה, נתפס המערער כשהוא נוהג ברכב ללא ביטוח וללא רישיון נהיגה, ועצר רק לאחר שנכנס למגרש חניה ונתקל בשוטרים. ודוק, המערער מעולם לא קיבל רישיון נהיגה, אך לא היה בכך כדי להרתיעו מלבצע עבירה זו ולסכן את ציבור משתמשי הדרך. הערך החברתי אשר נפגע בעבירות הסחר בסמים הינו הגנה על הציבור מפני הנזקים החברתיים הישירים והעקיפים אשר נגרמים כתוצאה מסמים מסוכנים לרבות ביצוע עבירות נלוות אשר מבוצעות לעתים כדי לממן את צריכת הסמים. ר' לעניין זה ע"פ 3117/12 ארביב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.9.12): "אכן, נגע הסמים הפוגע קשות בחברתנו מחייב מלחמת חורמה והעונשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים צריכים להשתלב במאבק הכולל להדברת הנגע. על כן, יש ליתן משקל ממשי לשיקול ההרתעתי אל מול השיקולים האישיים, אשר משקלם יהיה נמוך יותר במקרים כגון אלה". דברים דומים באו בע"פ 6373/06 מדינת ישראל נ' אלנשמי [פורסם בנבו] (מיום 6.9.06): "כאשר בעבירות סמים עסקינן, לא ניתן להתעלם מהחובה המוטלת עלינו כמערכת וכחברה להיאבק בנגע הסמים. פן חשוב של מאבק זה הינו הטלת עונשים מחמירים על מי שבוחרים לעסוק בסחר בסמים... על מי אשר שוקל לשלוח ידו בסחר בסמים להעמיד לנגד עיניו לא רק את הפיתוי לשלשל לכיסו סכומי כסף נכבדים אלא גם את הסיכון של שהיה ממושכת מאחורי סורג ובריח". אינטרס זה גובר על האינטרס השיקומי של העבריין, במיוחד בנסיבות דנן, בהן כשלו ניסיונות קודמים לשלב את המערער בהליך טיפולי, והמוטיבציה שגילה היתה מוגבלת, כעולה מתסקיר שירות המבחן. כמו כן, המערער התקשה לקחת אחריות ולהכיר בחומרת מעשיו והשלכותיהם על אחרים. לחובתו של המערער גם עבר פלילי בגין חמש עבירות רכוש. העבירות בתיק דנן בוצעו במהלך תקופת המבחן ותוך כדי ביצוע עונש של"צ שהוטלו עליו בנוגע עם אותן עבירות התפרצות. בנסיבות אלה, לא מצאנו מקום להתערבות בעונש שגזר בית משפט קמא על המערער.

אשר-על-כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשע"ה, 16 יוני 2015, במעמד ב"כ המערער, המערער עצמו וב"כ המשיבה.