1

1.         לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת אביגיל זכריה, סגנית נשיא) מיום 8.1.23 בת"פ 54557-08-01, לפיו נדון המבקש לשמונה וחצי חודשי מאסר לנשיאה בעבודות שירות, למאסר מותנה, 12 חודשי פסילה מלנהוג וקנס בסך 2,000 ש"ח.

2.         רקע גזר הדין הינו הרשעתו של המבקש על פי הודאתו בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בעבירה של נהיגה פוחזת של רכב לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין ובעבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

3.         להשלמת התמונה יצוין, כי הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו המבקש יופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן מבלי שהמלצות התסקיר יחייבו את המאשימה או את בית המשפט. שירות המבחן הגיש שלושה תסקירים בעניינו כאשר בתסקיר המשלים מיום 10.7.22 שירות המבחן לא מצא לבוא בהמלצה שיקומית בעניינו אלא המליץ להטיל עליו ענישה קונקרטית לרבות מאסר מותנה, קנס והתחייבות.

2

            אציין עוד כי ב"כ המבקש ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולחלופין להפנות המבקש לחוות דעת ממונה על עבודות השירות ולגזור עונש שירוצה בעבודות שירות בעוד המאשימה ביקשה שיוטל על המבקש עונש מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח.

4.         לנוכח מועד מתן גזר הדין, המועד לתחילת ביצוע עבודות השירות נקבע ליום 19.1.23 והמועד הסופי להגשת ערעור היה ביום 22.2.23.

רק ביום 5.3.23 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, בקשה למינוי סנגור ובקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר.

5.         תמצית טיעוני המבקש היא, כי אי הגשת ערעור נובעת בשל חסרון כיס מצדו. המבקש טען כי בהליך בבית משפט קמא קיבל ייצוג באופן פרטי ולא ידע כי יש לו אפשרות לפנות לסנגוריה הציבורית להגשת ערעור לפיכך ביקש מבית המשפט למנות לו סנגור ציבורי על מנת שיגיש הודעת ערעור. כמו כן ביקש המבקש לעכב את ביצוע עבודות השירות שהוטלו עליו.

            אציין כי ביקשתי מהמבקש להבהיר האם הוא החל לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות אולם הוא נמנע מלענות לשאלתי ואני מסיק מנוסח הבקשה כי המבקש לא התייצב עד היום לבצע העבודות.

6.         תגובת המשיבה התבקשה והתקבלה ובה עותרת היא לדחיית הבקשה. המשיבה טענה כי ב"כ המבקש עתר למאסר מותנה וחילופין ענישה בעבודות שירות והגם שתסקיר שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית, הסתפק בית משפט קמא בהטלת מאסר לריצוי בעבודות שירות.

7.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה וכן בחומר שבתיק בית המשפט קמא לרבות בתסקירי שירות המבחן, לא מצאתי כל יסוד לבקשה.

3

8.         הסמכות להאריך מועד להגשת ערעור פלילי נקבעה בסעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982. הארכת מועד בהליך פלילי תינתן מקום שבעל הדין שאיחר בהגשת הערעור הצביע על "טעם ממשי" המניח את הדעת לאיחור. במסגרת זאת, יש להביא בחשבון מספר שיקולים, כאשר המרכזיים שבהם הם הסיבה לאיחור וסיכויי הערעור לגופו. כן יילקחו בחשבון שיקולים נוספים, וביניהם משך האיחור בהגשת הערעור; האינטרס הציבורי בהכרעה בהליך וחשיבות הזכויות העלולות להיפגע מאי מתן הארכה (ע"פ 5787/20 מזרחי נגד מדינת ישראל (31.8.21)).

9.         אין בטענת המבקש לחסרון כיס כדי להצדיק טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור בהגשת הערעור. המבקש לא היה מנוע מהגשת ערעורו בעצמו, או באמצעות הסנגוריה הציבורית ולא הובאה כל ראיה או אסמכתה שהיא לניסיון פניה אליה כלל ובוודאי שהמבקש לא יכול היה לעשות דין לעצמו לא להתייצב ביום 19.1.23 לתחילת ביצוע העבודות ולחכות ליום 5.3.23 ולבקש אז עכוב ביצוע בדיעבד לאחר חלוף המועד.

10.       אשר לסיכויי הערעור, המבקש לא הגיש את נימוקי הערעור יחד עם הבקשה אלא ביקש אורכה, לא קצובה בזמן, להגשת הודעת הערעור ולכן לא ניתן לדעת מה סיכויי הערעור.

בתסקיר האחרון של שירות המבחן בחר שירות המבחן שלא לבוא בהמלצה שיקומית, וזאת לאחר שהמבקש שולב בטיפול קבוצתי אולם לא הצליח להשתתף בצורה מהותית במפגשים ולא נטל אחריות על המעשה. יתרה מכך, בעוד שירות המבחן המליץ על ענישה קונקרטית הסתפק בית משפט קמא בהטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות כבקשת הסנגור.

14.       לאור כל האמור לעיל אין מקום להארכת המועד להגשת ערעור, בשל העדר טעם ממשי לאיחור כה גדול.

15.       לפיכך, נדחית הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, עכוב ביצוע עבודות שירות ומתייתר הצורך במינוי סניגור.

המערער יתייצב ביום 19.3.23 עד השעה 8:00 בפני הממונה על עבודות השירות, בהתאם לפרטים בעמוד 23 לגזר הדין והממונה יחליט לפי שיקול דעתו באשר להפרת החיוב להתייצב במועד.

4

             המזכירות תשלח ההחלטה לממונה על עבודות השירות,

ניתנה היום, כ"ג אדר תשפ"ג, 16 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.