1

לפני ערעור על גזר דין שניתן בבית משפט תעבורה מרכז ביום 30.4.14 (כבוד השופטת וישקין, בת"ד 4769-11-12), במסגרתו גזר בית משפט על המערער תשעה חודשי מאסר מתוכם 4 חודשים לריצוי בעבודות שרות, והיתרה על תנאי לשלוש שנים, שלא יעבור על נהיגה בניגוד לאור אדום או נהיגה בזמן פסילה. עוד נגזרו על המערער פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 18 חודשים, ופסילת רישיון נהיגה על תנאי בת 3 חודשים למשך 3 שנים.

בנימוקי הערעור מציין בא כח המערער כך:

1.      המערער הודה והורשע.

2.      המשיבה טענה לעונש שלא בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין.

3.      מתחם הענישה שקבע בית משפט קמא, מאסר בין 3 ל- 10 חודשים. לא נקבע מתחם ענישה ביחס לעונש הפסילה. קביעת מתחם עונש המאסר בטעות יסודו. אינו תואם נסיבות האירוע והפסיקה. המקרים והאסמכתאות שהוצגו לבית המשפט על ידי התביעה, אינם דומים בחומרתם למקרה הנדון בערעור זה.

4.      מצבה של העוררת בעת שחרורה מבית החולים היה טוב, שוחררה כשהיא שותה ואוכלת בכוחות עצמה ללא חום, יציבה המודינמית ונשימתית אך, בשל תלונתה על ירידה בתחושה ברגל שמאל הומלץ על שיקום, אך בית המשפט לא עיין בסיכום המחלה ולא הבחין במצבה כאמור.

5.      טעה בית משפט כשגזר על המערער 5 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים לעבירה של מעבר באור אדום. המאסר יכול שיופעל גם עבירת אור אדום שהיא ברירת משפט.

6.      בית משפט חרג מסמכותו משקבע מאסר על תנאי לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה שלא נעברה בכתב האישום נשוא הערעור.

2

7.      בית משפט הורה על שלילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה ארוכה ובכך טעה.

8.      בית משפט לא נתן משקל לנסיבות אישיות, להודאה, לעבר תעבורתי תקין, ולתוצאות התאונה שלא היו בחומרה יתירה.

טיעוני המשיבה:

9.      מתנגדת להתערבות בעונש. מדובר בגזר דין מנומק מפורט ומאוזן, לאחר שנשקלו נסיבות המערער.

10.  מפנה למצבה הרפואי של הנפגעת, שבר באגן, הולכת עם קביים, קיבלה תו נכה, אמורה להיכנס לשיקום נוסף בבית לוינשטיין.

11.  בעברו התעבורתי של המערער 34 הרשעות.

דיון והכרעה:

לגופו של ענין דין הערעור להידחות.

12.  נסיבות העבירות שבוצעו מתוארות בכתב האישום. ביום 12.9.11 בשעה 14:40 לערך, נהג המערער ברכב אחוד מסוג טויוטה מ.ר. 77-728-01בצומת הרחובות מנחם בגין ודרך השלום בעיר רחובות. בכוון נסיעת המערער דלק אור אדום ברמזור, המערער לא ציית לאור אדום נכנס אל הצומת וחסם דרכו של רכב פרטי מסוג סוזוקי הנהוג בידי שושנה שטיין. אור ירוק ברמזור דלק בכוון נסיעתה. כתוצאה מהתאונה נגרמו לשושנה שטיין חבלות, היא הובהלה לבית חולים מחוסרת הכרה, סובלת מחתכים שהצריכו תפירה, שבר באגן וחבלות ראש.

13.  המערער הודה והורשע בעבירות של אי ציות לאור אדום ברמזור, עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה התשכ"א 1961 (להלן: "התקנות"). נהיגה בקלות ראש , עבירה על סעיף 62(2) יחד עם סעיף 38(3)לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א 1961 (להלן: "הפקודה") . גרימת חבלה של ממש עבירה על סעיף 38(3) לפקודה. גרימת נזק עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות.

14.  מצבו הרפואי של קרבן תאונת דרכים, צריך שיודע לבית המשפט טרם מתן גזר הדין, בכל מקרה בו נפצע אדם בתאונה. גם אם אין המקרה נמנה על אותן שלוש עבירות תעבורה אשר בהן, ורק בהן זכות יידוע לנפגע ו/או בני משפחתו על פי חוק. מן המפורסמות, כי החלמה מפגיעה אורטופדית ו/או שיקום אורטופדי משתרעת על פני חודשים ארוכים. מצב רפואי קבוע שאינו בר תיקון עקב פגיעה אורטופדית ניתן לקבוע בחלוף שנה ולעיתים אף יותר מכך. צדק בית משפט בקביעתו שיש להביא נתונים אלה בפניו, גם צדק בקביעתו שאין לדחות הדיונים עד אין קץ לצורך הצגת המצב הרפואי.

3

משחלף פרק זמן נוסף מאז מועד גזר הדין ועד למועד שמיעת הערעור, ומשבא כח המערער טוען להקלה בעונש, והתערבות בגזר הדין , בין היתר ,לאור טענתו בסעיף 12 להודעת הערעור, בדבר מצבה הטוב של הנפגעת בעת שחרורה מבית החולים, מוטלת החובה על המשיבה להציג בפני בית משפט מצבה הרפואי העדכני של הנפגעת.

אני דוחה התנגדות בא כח המערער להגשת מסמכים רפואיים עדכניים על ידי המשיבה. וניסיונו להכתיר הבקשה להגשת מסמכים רפואיים, כהליך לא הוגן , אין לו מקום.

יש ובסיום הליך שיקומי מצבו של הנפגע יהיה טוב יותר מעת שחרורו מבית החולים, יש ומצבו יהיה גרוע יותר. על בית המשפט לדעת המצב הרפואי של הנפגע נכון למועד גזר הדין, ולמועד הערעור מקום שהוגש ערעור.

15.       עברו התעבורתי של המערער כפי שעולה מגיליון הרשעות קודמות ,כולל 34 הרשעות קודמות , וותק נהיגה מאז שנת 1984. מהן עבירות מהירות, אי החזקת רישיונות רכב, אי החזקת רישיונות נהיגה, רישיון נהיגה לא תקף, נהיגה ללא חגורת בטיחות, רכב לא תקין שלא נאסר בשימוש, אי ציות לתמרור 818, עקיפה בצומת, עקיפת תוך חציית קו הפרדה רצוף, ועבירות נוספות.

בית משפט קמא נתן דעתו לנסיבות אישיות של המערער, למצבו הרפואי, היותו מחוסר עבודה, למחלת ביתו. בית משפט לא טעה במתחם הענישה, אני מוצאת את גזר הדין מנומק היטב, ראוי ומאוזן.

הערעור נדחה.

המערער יתייצב אצל הממונה בעבודות שרות ביום 4.1.2015 עד לשעה 10:00

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ה, 14 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.