1

נוכחים:

ב"כ המערער - עו"ד שלמה ערד

ב"כ המשיבה - עו"ד לבנת מלמד

המערער הופיע

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

ביום 28.01.13 גזר בית משפט קמא [כב' השופטת ש. קריספין-אברהם] על המערער, על-פי הסדר טיעון, עונש בשל עבירות חמורות מצטברות של נהיגה בשכרות תחת השפעת סם, נהיגה פרועה ועוד.

בגזר דינו כיבד בית משפט קמא את הסדר הטיעון שבין הצדדים, על-פיו טענה התביעה כי הפסילה בפועל שתוטל על המערער תהיה ל-30 חודשים.

אף הסנגור טען לעניין זה. צד מן הצדדים לא טען ואמר לבית משפט קמא שלעניין חישוב תקופת הפסילה בפועל יש לזקוף את התקופה שהיה פסול המערער מנהלית ומשפטית טרם מועד גזר הדין. לימים, חודש ומעלה לאחר מתן גזר הדין, פנה המערער באמצעות בא-כוחו לבית משפט קמא בבקשה לתקן טעות בפרוטוקול, לפיו, הוא אמר שיש לחשב 16 חודשי פסילה מנהלית ושיפוטית טרם גזר הדין במסגרת 30 החודשים.

בית משפט קמא החליט בעניין לאחר תגובת התביעה, משום מה הדבר לא ברור לבית המשפט במעמד הנוכחי, מדוע בית משפט קמא החליט בעניין רק כעבור עשרה חודשים מיום שנמסרה תגובת המדינה, שלא הסכימה לבקשה.

בכל אופן, בית משפט קמא לא נעתר לבקשה לתקן את הפרוטוקול ודחה אותה.

טיבה של החלטה בבקשה לתיקון פרוטוקול שהינה מותנית בזיכרונם של הצדדים ובזיכרונו של בית המשפט, לכן, ערכאת הערעור, לעיתים נדירות ביותר, תוכל להתערב בהחלטה מעין זו.

שמעתי את טיעוני הצדדים בפניי ושוכנעתי שעפ"י הרישומים ברישומי הסנגור ורישומי התביעה, אין די כדי לבסס התערבות בהחלטת בית משפט קמא, שאין לזקוף את 16 החודשים בתוך תקופת 30 החודשים, ולכן עליי לדחות את הערעור.

2

אומר במאמר מוסגר, שספק בעיניי אם על החלטה כזו כלל יש זכות ערעור, אך הנני סבור שכאשר יש ספק בשאלה זאת, מן הראוי ליתן את הזכות.

לצערי, לא אוכל להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, כאמור, והערעור נדחה.

הוקלד על ידי נופר דוידי