1

1.         לפני בקשה לעכב ביצוע רכיב הפסילה בפועל שהושת על המערער בגזר הדין למשך 11 חודשי   פסילה.

2.         גזר הדין ניתן ביום 12/3/20 ובגדרו נקבע :

            "אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 11 חודשים.   הנאשם             יפקיד את רישיונו לא יאוחר מיום 21.3.20."

3.         מעיון בתיק בית משפט קמא, עולה כי המערער הפקיד את רישיונו ביום 21/320 והחל לרצות את עונשו. הערעור הוגש ביום 7/5/20 ונקבע באופן מידי ליום 20/5/20, אך לבקשת             המערער עצמו נדחה את הדיון ליום 16/6/20.

4.         לאחר דחיית מועד הדיון, לבקשת המערער הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. המדינה   לא הגישה תגובה.

2

5.         לאחר שבחנתי את הבקשה ושקלתי הער תגובה מטעם המדינה, לא מצאתי מקום להיעתר     לבקשה. השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון שעה שהוא נדרש לבקשה לעיכוב ביצוע גזר דין פורטו בהרחבה בפסיקה (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד    נד(2) 241 (2000), כאשר נקבע כי ככלל עיכוב ביצוע יינתן רק במקרים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות, העולות בחשיבותן ובמשקלן על האינטרס הציבורי הגלום באכיפה           מידית של הענישה, ונטל השכנוע במקרה זה מוטל על המבקש.

6.         בע"פ 2397/10 פרל נ' מדינת ישראל (19.4.10), התייחס בית משפט העליון לעיכוב ביצוע           פסילת רישיון נהיגה בקבעו:

            "במקרה דנן, העונש בו מדובר אינו כולל שלילת חירות אישית על דרך של מאסר או    פגיעות             דומות, אלא פסילה של רישיון הנהיגה בלבד (שיש בה רק משום הגבלת פעילות          חלקית). במקרים שכאלה, משתנה נקודת האיזון כתוצאה משינוי עוצמתם של       האינטרסים והזכויות המתנגשים: בעוד שאינטרס הציבור בביצוע העונש המיידי    נשאר חזק, הפגיעה בזכויותיו של המערער קטנה בצורה משמעותית ומצדיקה את עיכוב העונש רק במקרי        קיצון".

7.         תקופת הפסילה ארוכה, מועד שמיעת הערעור ביחס למועד הגשתו נקבע תוך תקופה קצרה    מאוד, המערער החל בריצוי עונש, כל אלה מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה. זאת ועוד      אין בבקשה כל שיקול או אינטרס המצדיק את הפסקת ריצוי העונש בעיצומו או נסיבות   מיוחדות כגון צורכי פרנסה או שיקול מכריע אחר. משכך דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, ב' סיוון תש"פ, 25 מאי 2020, בהעדר הצדדים.