1

נוכחים:

ב"כ המערער - עו"ד אדיר בנימיני ועו"ד דוידוב

ב"כ המשיבה - עו"ד קרן מור

המערער - בעצמו

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

ביום 5.8.2014 החליט בית המשפט לתעבורה, כבוד השופטת ש.ק. אברהם, לדחות את בקשתו של המערער על פי סעיף 230 לחסד"פ (נוסח משולב) תשמ"ב-1982, להאריך את המועד לאפשר לו להגיש בקשה להישפט בשל עבירת קנס, עבירת מהירות שעבר ברכבו. בבקשתו בבית משפט קמא ובקיומו בערעור בפני, טוען המערער שמדובר ברכב בבעלות משותפת שלו ושל אשתו, שעובר לביצוע העבירה ביום 13.8.2012, החזיקה ברכב אשתו שהיתה באותה תקופה בהיריון. ולא הוא עבר את העבירה. טענתו זו גובתה בתצהירו ובתצהיר של אשתו בעלת הרכב המשותפת.

כאמור, הדוח נערך ביום 13.8.2012. הודעת תשלום הקנס נשלחה ביום 5.11.2012. אח"כ נשלחו עוד שתי הודעות. הקנס לא שולם. בקשה להישפט לא הוגשה. לראשונה, פנה המערער באמצעות ב"כ ביום 1.6.2014 כעבור כמעט שנתיים. המערער במשטרה בבקשה להסבת הדוח ובקשתו נדחתה על פי הוראות הדין.

ביום 11.6.2014 שולם הקנס ותשלום הקנס הופך את ההרשעה לחלוטה.

בית משפט קמעל סמך אותם נתונים, תוך שהוא מסתמך על הפסיקה הרבה ב תחום, לרבות פסיקתו של בית המשפט העליון, כאמור, דחה את הבקשה.

בעשותו כן, פעל בית משפט קמא על פי הדין המורה שכשעסקינן בעבירות של ברירת משפט, עקרון

סופיות הדיון יש לו משקל רב.

2

גם אני סובר שבנסיבות אין שום טעמים מיוחדים שמצדיקים קבלת הבקשה. חלוף הזמן הרב מאז הודעת הקנס שנשלחה בדואר רשום שלא נלקח, העובדה שהקנס שולם, העובדה שיותר מפעם אחת פנו אל המערער, כל אלה מלמדים שלא היתה הצדקה לקבל את בקשתו. הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום כ"ג אלול תשע"ד, 18/09/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי אודליה אשרוב