1

נוכחים:

ב"כ המערער - עו"ד דוד גולן

ב"כ המשיבה - עו"ד ראאד ענוז

המערער הופיע

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

ביום 05.03.13 רכב בבעלותו של המערער עבר עבירת מהירות, 74 קמ"ש במקום 50 קמ"ש. בשל כך נרשם לפי בעלות הרכב דו"ח על מהירות מופרזת. הדו"ח נשלח כדין לתשלום אל המערער, אלא שהמערער לא לקח את הדואר. בשל כך, חלף לו הזמן המוקצה לכך בחוק, סעיף 229 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982.

לימים, לאחר שקיבל הודעת תשלום קנס עם תוספת פיגורים, פנה המערער למשטרה בבקשה להסב את הדו"ח לנהג אחר, היא בתו, הגב' מטטוב, אשר רשמה תצהיר כי הרכב היה באחזקתה עובר לאותו זמן.

המשטרה דחתה את בקשתו כדין ולפי הוראות החוק.

המערער פנה לבית משפט קמא בבקשה להארכת מועד להישפט בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ ובית משפט קמא, בהחלטה מנומקת שניתנה ביום 30.12.13 לאחר שהתקבלה תגובת המדינה, דחה את הבקשה.

החלטתו של בית משפט קמא מפורטת, מבוססת על הפסיקה הנוהגת ועל הדין הנוהג.

אין זה תפקידה של ערכאת הערעור לבוא במקומה של הערכאה הדיונית, ומאחר והחלטתו של בית משפט קמא לא נפל בה דופי, אף אם אני, בערכאה הראשונה, הייתי מחליט אחרת, לא מוצדק להתערב בהחלטה, כפי שתיאר ב"כ המדינה ובצדק, ולפיכך, משלא פעל המערער כדין מבחינת ניצול זכויותיו במועדים הנדרשים, ובהתאם לפסיקה לעניין זה, אין לי אלא לדחות את הערעור.

2

הוקלד על ידי נופר דוידי