1

נוכחים:

המערער וב"כ עו"ד מוטי יוסף

ב"כ המשיבה עו"ד דרור שטרוק

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו בכך שביום 18.6.11 נהג במכונית בבאר שבע ביודעו כי הוא נפסל על ידי בית משפט מלנהוג ברכב מנועי, וזאת בפסק דין של בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע מיום 21.11.10.

דבר פסק הדין הנ"ל הודע למערער שישה ימים לפני כן, ביום 12.6.11 שעה שנהג ברכב מנועי בבאר שבע נער על ידי שוטר והשוטר הודיע לו באותו מעמד על כך שהוא נפסל מנהיגה ברכב.

בגזר הדין הטיל עליו בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע קנס בסך 800 ₪, פסילה מנהיגה לתקופה של 18 חודשים, פסילה על תנאי וכך שלושה חודשי מאסר על תנאי אם יורשע בעבירה דומה.

בפני ערעורו על רכיב הפסילה וארכה אשר לטענת הסנגור נוטים לחומרה.

לאחר שעיינתי בגזר הדין קמא, בגיליון הרשעותיו הקודמות המרובות של המערער בעבירות תעבורה ובנותני אל לבי את רמת הענישה המחמירה והקפידה שנקבעה בפסיקה למי שהורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה (בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה), מוצא אני כי אין בערעור כל ממש.

אדרבא, גזר הדין בכללו נמצא מקל עם המערער שכן נוכח ההקפדה הנדרשת בעניין עבירה מסוג זה כולל מתחם הענישה גם ענישה בדרך של מאסר, אם בפועל, אם בעבודות שירות, בעניינו של המערער המליץ שירות המבחן בתסקיר על מאסר בדרך של עבודות שירות, ועל אף כל זאת החליט בית משפט קמא להקל עמו הקלה משמעותית בעונשו בכך שנמנע מהכללת רכיב של מאסר, ולו גם בעבודות שירות, בגדרו של גזר הדין.

2

באיזון הכולל נמצא גזר הדין דנן ברף הנמוך של הענישה בעבירה מסוג זה ובוודאי שאין מקום או הצדקה להקלה נוספת.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

הוקלד על ידי שולמית אברהם