בפני

כבוד השופטת ד"ר חיה זנדברג

מערערים

אמיר קרני

נגד

משיבים

מדינת ישראל

פסק-דין

ערעור לפי סעיף 57ה לפקודת התעבורה [נוסח חדש] על החלטת בית-משפט השלום לתעבורה בירושלים מיום 11.4.18 (כב' סגן הנשיא יהושע צימרמן) בבא"ש 2560-04-18, אשר דחה את בקשתו של המערער לביטול החלטה מינהלית אודות איסור שימוש ברכב לתקופה של 30 יום.

ההזמנה לדין וכתב האישום (מס' 40250051816)

1.     ביום 9.4.2018 נמסרה לגב' שרית בן-שימול הזמנה לדין וכתב אישום ביחס למונית מס' 8708025 מסוג פולקסווגן. הדיון בבית-משפט השלום לתעבורה בכתב האישום נקבע ליום 9.5.2018.

2.     האישומים שיוחסו לגב' בן-שימול בכתב האישום היו:

(א)  נהיגה ברכב הנ"ל שעליו נמסרה הודעת אי-שימוש על-ידי בוחן משרד הרישוי, בניגוד לתנאים שפורטו בהודעת האי-שימוש, בניגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

(ב)  נהיגה ברכב הנ"ל ושינוי מספר לוחית הזיהוי הקדמית בניגוד לתקנה 303(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

3.     בהזמנה לדין וכתב האישום נכתב כי ביום 9.4.18 בשעה 10:15 מכיוון כביש 437, קילומטר אחד לפני צומת מישור:

"במהלך משימת אכיפה נעצר הרכב הנ"ל לבדיקה לאחר שנראה נוסע בכביש, ואני אחריו, לוחית זיהוי מדבקה מס' 534118 ורשום בעברית במבחן. בבדיקה הנהגת לבדה ברכב, זוהה הרכב ע"פ מס' שלדה. ע"פ מסוף משטרתי הורד הרכב לפירוק מיום 31.12.15. בנוסף, אין ברשות הנהגת רישיון סחר בו היא מופיעה כרשאית לנהוג ברכב. הוסבר לה כי הרכב הורד מהכביש, לוחית המבחן מזויפת ואינה מקורית. למקום זומן קצין תנועה להשבתה על אתר. הוסברו לה העבירות".

4.     תגובתה של גב' בן-שימול כפי שנכתבה בהזמנה לדין וכתב אישום הייתה:

"אני רוצה לקנות את הרכב אז אני בודקת אותו, אני מכירה את בעל המגרש. הוא משפחה שלי".

השימוע לגבי האיסור המינהלי על השימוש ברכב

5.     בו ביום, 9.4.06, נערך לגב' בן-שימול שימוע לגבי החלטה בדבר איסור מינהלי על שימוש ברכב. בטופס השימוע נרשם כי תגובתה של גב' בן-שימול במסגרת השימוע הייתה:

"אני קונה את הרכב, אמרו לי שהוא מונית לאחר הפכו לי אותו לפרייבט".

6.     לאחר השימוע, החליט קצין את"ן לאסור מנהלית את השימוש ברכב למשך 30 יום. נימוקי החלטתו של הקצין, כפי שפורטו בטופס השימוע, היו:

"מדובר ברכב שהורד לפירוק ואסור לו כלל ליסוע על הכביש".

7.     בשולי הודעת השימוע, על גבי החלק שעניינו אישורה של גב' בן-שימול בדבר קבלת הודעת איסור השימוש ברכב, נרשם:

"הובא לידיעתי כי בתום ה-30 יום הרכב מיועד להשמדה אלא אם כן אביא אישור קודם לכן להחזרת הרכב לכביש".

הבקשה לשחרור הרכב

8.     למחרת היום, 10.4.18, הגיש מר אמיר קרני בקשה לשחרור הרכב לבית-משפט השלום לתעבורה (בא"ש 2560-04-18).

9.     בבקשה טען מר קרני כי הוא מנהל מגרש מוניות, ובין היתר במגרש מצויה המכונית נשוא כתב האישום. מר קרני טען כי ביום 9.4.18 נסעה במכונית גב' שרית בן-שימול, שהתכוונה לקנות את המכונית, כדי לבדוק אותה. לטענתו של מר קרני, המכונית "נמצאת בטיפול וברשות במגרש לצורך בדיקתה והחזרתה לכשירות/ לכביש. המונית נשאה לוחיות זיהוי 'במבחן', בהתאם לרישיון הסחר..." (פסקה 3 לבקשה. ההדגשה במקור).

10.            מר קרני ציין בבקשה כי במסגרת עיסוקו, הוא מחזיק "'רישיון סחר' וכן 'תעודת ביטוח חובה סחר', ע"פ יפ"כ מהבעלים הרשומים" (פסקה 2 לבקשה. ההדגשה במקור).

11.            לבקשה לשחרור הרכב צורפו "רישיון סחר" על-שם גילה אליהו; "תעודת ביטוח חובה סחר" על-שם גילה אליהו. תיאור הרכב המבוטח בפוליסה הוא "כל רכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים...". בני האדם הרשאים לנהוג ברכב הוגדרו בפוליסה כ"כל אדם הנוהג ברשותו של בעל הפוליסה ובמסגרת יחסי עבודה הקיימים ביניהם"; וכן ייפוי כוח מיוחד מיום 15.5.2014 מאת גב' גילה אליהו, המייפה את כוחו של יעקב בן-לולו, ת.ז. 040592149, לפעול בשמה ובמקומה "בכל הפעולות הדרושות לצורך הפעלת הרישיון להפעלת תו סחר 534118".

12.            בבקשה לשחרור הרכב התבקש בית-משפט השלום לתעבורה על-ידי מר קרני לבטל את כתב האישום ולהחזיר את המונית לרשותו. שכן, לדבריו, "השוטר טעה ולא הבין מה המשמעות של לוחית 'במבחן' ופרשנותו הייתה מוטעית", וכי "המונית משמשת את המגרש לצורך השכרתה ו/או מכירתה, ואם כוונת המשטרה... תתממש הרי הפרנסה שלי תקופח שלא בצדק ושלא לצורך ושלא כדין" (פסקה 5 לבקשה).

החלטת בית-משפט השלום לתעבורה (בא"ש 2560-04-18)

13.            ביום 11.4.18 התקיים דיון בבקשה לשחרור הרכב בבית-משפט השלום לתעבורה. לאחר הדיון, החליט בית-משפט השלום הנכבד (כב' סגן הנשיא יהושע צימרמן) לדחות את בקשתו של מר קרני. עיקרי נימוקיו של בית-משפט השלום הנכבד היו כדלקמן:

"אין בהיתר לנהוג ברכב על פי רישיון סחר היתר לנהוג בו כאשר הרכב נאסר לשימוש בשל אי תקינות, וכפי שמציין השוטר 'הורד לפירוק מיום 31.12.15' דהיינו מלפני למעלה משנתיים.

הנאשמת אשר נהגה ברכב נהגה בו בהיותו בלתי כשיר לנהיגה לחלוטין, הנהיגה הייתה לשם בדיקת הרכב טרם קנייתו, ובנסיבות אלו הנהיגה ברכב מסכנת בסיכון חמור את שלום הציבור. כפי שצוין לעיל אין רישיון הסחר מתיר נהיגה ברכב בתנאים אלו.

לנוכח האמור לעיל, אין צורך להידרש לשאלת המעמד של המבקש אשר איננו מחזיק ברישיון סחר אלא מחזיק במסמך הנושא כותרת 'יפוי כוח מיוחד' ואין צורך להידרש לטענות הנוספות של הצדדים ומשכך אני דוחה את הבקשה".

הודעת הערעור (עפ"ת 23136-04-18)

14.            ביום 15.4.18 הגיש מר קרני את הערעור הנוכחי. בערעור חזר מר קרני, בעיקרם של דברים, על הטענות שטען בפני בית-משפט השלום הנכבד לתעבורה. עם זאת, לערעור צורף ייפוי כוח שונה מזה שהוגש לבית-משפט השלום לתעבורה. בא-כוחו של מר קרני ציין בהודעת הערעור כי מדובר בייפוי כוח מהבעלים הרשומים "שהם שותפים שלו ולהם סניף בתל-אביב" (פסקה 3 להודעת הערעור).

15.            ייפוי הכוח שצורף היה ייפוי כוח של גב' אליהו גילה מיום 15.5.2015 ובמסגרתו ייפתה גב' אליהו את כוחו של מר אמיר קרני לפעול בשמה ובמקומה "בכל הפעולות הדרושות לצורך הפעלת שלט במבחן מספר 534118".

הטיעונים בערעור

16.            הערעור נשמע בפניי ביום 16.4.2018. במסגרת הערעור שב וטען עו"ד שגיא, בא-כוחו המלומד של המערער, כי רכב המצוי "במבחן" אינו רכב, שניתן לומר עליו כי מספר לוחית הזיהוי שלו שונה שלא כדין. אשר לעובדה, שהוצאה ביחס לרכב תעודת אי-שימוש, טען עו"ד שגיא כי אכן הרכב הורד בזמנו מהכביש, אך לדבריו הרכב תוקן, והמערער - שבקיא ומיומן בכלי רכב - ווידא שהרכב אינו מסוכן לנהיגה. עו"ד שגיא אישר שלא התקיימה הפרוצדורה, הקבועה בתקנה 308 ובתקנה 309 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 לפיה יש צורך בהוצאת תעודה רשמית ומוסמכת על כך שהרכב תוקן ומצבו מאפשר לו לנסוע בכביש. עו"ד שגיא הסביר שפרוצדורה זו כרוכה בתשלום, ולכן כל עוד הרכב לא נמכר אין כדאיות כלכלית לנקוט בפרוצדורה זו. עו"ד שגיא שב והדגיש כי לעמדתו העיקר הוא המהות ולא הפרוצדורה, ומבחינת המהות הרכב אינו מסוכן.

17.            ביחס לייפוי הכוח מאת גב' גילה אליהו: עו"ד שגיא הסביר כי לבית-משפט השלום לתעבורה הוגש בשגגה ייפוי כוח מאת גב' אליהו למר בן-לולו אך כבר במהלך הדיון בבית-המשפט לתעבורה, וכן במצורף להודעת הערעור, הוגש ייפוי הכוח הנכון של גב' אליהו למר קרני, המערער. עו"ד ליאון, ב"כ המדינה, לא התנגד להגשת ייפוי הכוח העדכני. טענתו של מר שגיא היא כי די בייפוי הכוח האמור כדי להעניק למר קרני את הסמכות לפעול כפי שפעל בהתבסס על רישיון הסחר של גב' גילה אליהו. במהלך הערעור, עו"ד שגיא אף העמיד לעיון בית-המשפט והתביעה מסמך שכתבה גב' גילה אליהו, ולפיו "היא עוסקת בסחר במוניות ורכבים, וכמו כן יש לנו שני סניפים ועובדת במשותף עם הסניף בירושלים בתל אביב ברחוב שדרות הר ציון ובירושלים רחוב מוריה 2" (לאחר העיון, מסמך זה הוחזר לעו"ד שגיא לבקשתו, בשל כך שלא היו למסמך עותקים). עו"ד ליאון, ב"כ המדינה, לא התנגד להגשת המסמך.

18.            עו"ד ליאון, ב"כ המלומד של המדינה, התנגד לקבלת הערעור. עו"ד ליאון הגיש במהלך הערעור תדפיס מ"מערכת רכב", בו נרשם כי רכב מונית פולקסווגן מס' 8708025 הוא במצב של "אובדן גמור" (סומן מש/1). עו"ד שגיא לא התנגד להגשת התדפיס.

19.            עוד הגיש עו"ד ליאון אסופת מסמכים, ממנה עלה, לטענתו, כי גב' שרית בן-שימול הנ"ל נהגה במונית הנ"ל ביוני 2016 וגם אז התייצב לשימוע המינהלי מר אמיר קרני, המערער. עו"ד ליאון הוסיף וציין כי "בסופו של יום הרכב לא הושבת בדו"ח הנ"ל אבל מי שעבר את השימוע זה המבקש". עו"ד שגיא, אשר עיין במסמכים במהלך הדיון, לא התנגד להגשתם.

20.            טענה נוספת בפי עו"ד ליאון הייתה כי סדרת ייפויי הכוח שהוגשו, אין בה כדי להעניק לגב' בן-שימול את הזכות לנסוע במכונית, שכן לגב' בן-שימול בוודאי לא ניתן כל ייפוי כוח מגב' אליהו.

21.            עו"ד שגיא השיב לטענותיו של עו"ד ליאון והתייחס במהלך הערעור למסמכים שהוצגו על-ידי עו"ד ליאון, בפרט למסמכים שעסקו בנהיגתה של גב' בן-שימול באותה מונית בשנת 2016. עו"ד שגיא טען בהקשר זה כי ההסבר להם הוא שגב' בן-שימול היא לקוחה קבועה של מגרש המכוניות, ובמסגרת זו היא בודקת את המכוניות ומתחבטת לגבי רכישתן.

22.            לפיכך, ביקש עו"ד שגיא לקבל את הערעור. עו"ד ליאון, מצדו, ביקש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

23.            לאחר העיון מצאתי כי דין הערעור להידחות, מטעמיו של בית-משפט השלום הנכבד לתעבורה.

24.            כפי שעמד על כך בית-משפט השלום הנכבד, "אין בהיתר לנהוג ברכב על פי רישיון סחר היתר לנהוג בו כאשר הרכב נאסר לשימוש בשל אי תקינות, וכפי שמציין השוטר 'הורד לפירוק מיום 31.12.15' דהיינו מלפני למעלה משנתיים". בנהיגה מעין זו יש כדי לסכן את שלום הציבור, "ואין רישיון הסחר מתיר נהיגה ברכב בתנאים אלו".

25.            נקודת המוצא בענייננו היא כי רכב, המסכן את הציבור, אל לו לנסוע בכבישי הארץ. ויודגש: בענייננו מדובר ברכב, שהורד לפירוק ואשר קיימת ביחס אליו קביעה מוסמכת לפיה הרכב מסכן את הציבור.

26.            ב"כ המערער אישר במסגרת הערעור כי לא קוימה ביחס לרכב הפרוצדורה הקבועה בדין, המאפשרת לקבוע אם רכב הוא תקין ואינו מסכן את הציבור. די בכך כדי להביא לדחיית הערעור, בהמשך לנימוקי בית-משפט השלום הנכבד. שיקולים כלכליים, בהם ביקש ב"כ המערער להיתלות, אינם יכולים להצדיק התעלמות מהפרוצדורה הקבועה בדין, שהגיונה בצידה ואשר נועדה להבטיח כי גורם בר-סמכא הוא שיקבע כי הרכב תקין ואין בו כדי לסכן את הציבור.

27.            לא למותר לשוב ולהזכיר בהקשר זה את שנאמר בשולי הודעת השימוע, לאמור כי ""הובא לידיעתי כי בתום ה-30 יום הרכב מיועד להשמדה אלא אם כן אביא אישור קודם לכן להחזרת הרכב לכביש".

28.            בנסיבות אלו, לא עלה הצורך להידרש לטענות הצדדים בנוגע למשמעותם של ייפוי הכוח מאת גב' אליהו; בנוגע לכך שבפוליסת הביטוח שהציג המערער נרשם כי בני האדם הרשאים לנהוג ברכב הוגדרו בפוליסה כ"כל אדם הנוהג ברשותו של בעל הפוליסה ובמסגרת יחסי עבודה הקיימים ביניהם" (ההדגשה הוספה), כאשר לכאורה לא הובאה ראיה לכך שהתקיימו יחסי עבודה עם גב' בן-שימול; ובנוגע לכך שגב' בן-שימול נמצאה נוהגת פעמיים בפערי זמן משמעותיים באותה מונית.

29.            אשר על כן, הערעור נדחה.