1

נוכחים:

ב"כ המערער - עו"ד כפיר דור

ב"כ המשיבה - עו"ד צחי הבדלי

המערער הופיע

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער, ביום 14.07.13, רכב על אופניים בגני תקווה, לא ציית למעבר חצייה ופגע בנפגעת, ילידת 1971, וגרם לה לחבלה של ממש בראשה, חתך שנתפר.

בית משפט קמא הרשיע את המערער על-פי הודאתו וגזר את דינו תוך שהוא קובע מתחם ענישה בין שלושה לחמישה חודשי פסילה - לשישים ימים בלבד - ובכך, אם כי לא ציין את הדבר במפורש, בוודאי הלך רבות לקראתו של המערער.

הערעור הוא על רכיב הפסילה בפועל שהוטל על-ידי בית משפט קמא, כאשר הקו המנחה בערעור הוא הטיעון, למעשה, שלא ראוי להטיל על רוכבי אופניים עונשי פסילה בפועל.

הנני דוחה טיעון זה מכל וכל - ראשית, אפנה לעפ"ת 32389-06-11 עדס נ' מדינת ישראל שניתן על-ידי מותב זה. אבהיר, שעל-פי הוראות סעיף 1 לפקודת התעבורה, הגדרת "רכב" כולל גם "רכב הנע בכח מכאני לרבות אופניים". על-פי סעיף 35 המסמיך את בית המשפט לפסול נרשם במפורש שאם הורשע אדם בעבירת תעבורה הכרוכה בנהיגה ברכב (להבדיל מרכב מנועי), רשאי בית משפט לפסול מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה. אפנה לשם הדוגמא לסעיף 62 לפקודה המדבר על נוהג רכב והעונש הצפוי לו, ואפילו לתקנה 21(ג) שבה גם הואשם המערער, המתייחסת גם היא לנוהג רכב ולא לנוהג רכב מנועי.

2

משהסרנו מעל סדר היום את השאלה המשפטית, האם ניתן לפסול פסילה בפועל גם רוכב אופניים (לא ממונעים כפי שכולם היום, למרבה הצער, משתמשים), ניתן לומר שיש מקום, כשהנסיבות מצדיקות זאת, לפסול רישיון נהיגה גם לרוכב אופניים הגורם תאונה או עובר עבירה, כאשר הפסילה מתייחסת כמובן לכלי רכב שצריכים רישיון נהיגה לנהוג בהם על-פי הדין.

זאת יש לעשות, כאמור, על-פי הנסיבות, ובמקרה שבפניי לא טעה בית משפט קמא בגזרו את דינו של המערער, בוודאי לא טעות המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור שדרכה להתערב בגזרי דין רק כאשר אלה סוטים סטייה ניכרת מהעונש ההולם.

הערעור נדחה.

הוקלד על ידי נופר דוידי