1

נוכחים:

ב"כ המערער - עו"ד חודורוב

ב"כ המשיבה - עו"ד טל בנאי-גת

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

נגד המערער (שתיקו היה קבוע לשעה 08:30 וטרם התייצב בשעה 09:20), הוגש כתב אישום כשהוא במעצר, אל בית משפט קמא בעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש. בבדיקת נשיפון נמצא בכל ליטר אוויר נשוף מריאותיו 550 מק"ג אלכוהול.

באחת הישיבות בפני בית משפט קמא בשאלת המעצר, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה, ישוחרר המערער ממעצרו. המערער הודה בעובדות כתב האישום ושוחרר.

לאחר ששוחרר ביקש לחזור בו מההודאה בישיבה נוספת, משום שהתביעה לא נעתרה לבקשת בא-כוחו החדש, הוא זה שמייצגו בהליך הערעור, להגיע איתו להסדר טיעון לעניין העונש.

בית משפט קמא קיים דיון על-פי סעיף 153 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982, ודחה את הבקשה. בית משפט קמא, בהחלטתו זו, נסמך על הפסיקה הנוהגת, בחן את כל השאלות שצריך לבחון אותן והגיע למסקנה שהודאתו של המערער עובר להודאתו בישיבה בה הודה נעשתה כשהוא מיוצג, כאשר הוא מבין במה הוא מודה ואין כל נסיבה מיוחדת המצדיקה קיומן של נסיבות חריגות לפי סעיף 153 לחסד"פ.

הערעור הוא בעיקר על החלטה זו של בית משפט קמא ואין כל הצדקה להתערב בו. אכן, אין כל נימוקים מיוחדים לאפשר למערער לחזור בו מהודייתו. המערער הבין במה הוא מודה, ידע במה הוא מואשם, ואין כל הצדקה, לכן, להפוך את החלטתו של בית משפט קמא.

2

לצורך הקריטריונים בקבלת בקשה לפי סעיף 153 לחסד"פ, דהיינו, לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו, אפנה לרע"פ 1015/05, אבי מסיקה נ' מדינת ישראל, תקדים עליון 2006(2), 1264, שם נאמר, בין היתר, שיש נסיבות מיוחדות מקום כאשר נופל פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנת משמעות הודייתו. אין אפילו סימן להתקיימותו של תנאי מן התנאים הללו, במקרה שבפנינו.

דינו של הערעור דחיה (בינתיים המערער הגיע לדיון).

לעניין העונש, בית משפט קמא גזר למערער באופן חריג 18 חודשי פסילה בפועל, פסילה הפחוּּתה מפסילת המינימום הקבועה בסעיף 39א' לתקנות התעבורה. בנסיבות אלה, כל טענה שהעונש שהוטל על המערער חמור הוא, אין בה ממש ודינה דחיה וכך אעשה.

הערעור, על כל חלקיו, נדחה.

ניתן והודע היום, ט"ז אלול התשע"ד, 11/09/2014, במעמד הנוכחים.

הוקלדעלידינופרדוידי