1

נוכחים:

ב"כ המערער - עו"ד שלומי בֶּר

ב"כ המשיבה - עו"ד רוזי כבאז

המערער הופיע

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בכך שביום 03.04.11 בנהגו רכב בגבעת שמואל, תוך שהוא מבצע פניית פרסה ובכך סטה מנתיבו, גרם לתאונת דרכים בכך שחסם דרכו של רוכב אופנוע, אשר התנגש בו.

רוכב האופנוע נפגע כתוצאה מהתאונה פגיעות של ממש, נגרם לו שבר בכף יד שמאל, שבר בשן ובעיקר עבר כריתת טחול ואושפז לשמונה ימים בבית החולים.

לאחר הרשעתו גזר בית משפט קמא על המערער עונש פסילה בפועל של שנתיים ימים, קנס בסך 3,000 ₪, פסילה ומאסר על תנאי.

תוך כדי ההליכים, בשלב מסוים שבו המערער חזר בו מהסדר טיעון אליו הגיע עם התביעה ובהינתן שלא התייצב לישיבת הוכחות, הורה בית משפט קמא שהמערער גם יישא בהוצאות אותה ישיבה אליה התייצבו עדי תביעה.

הערעור הוא הן על פסיקת ההוצאות והן על שני חלקי פסק הדין, דהיינו, על עצם ההרשעה ועל מידת העונש.

בהרשעתו את המערער קבע בית משפט קמא קביעות עובדה וממצאי מהימנות חד-משמעיים, על-פיהם, המערער התרשל בכך שיצא במקום לא נכון לבצע פניית פרסה, לא הביט לכיוון נסיעתו שלו ממנו הגיע האופנוע ובכך יצר את המצב המסוכן שגרם לתאונה.

2

באותה הכרעת דין קבע בית משפט קמא חד-משמעית שאין הוא מקבל את גרסת המערער ואת גרסת עד ההגנה שלו, מומחה מטעמו, כי מי שהתרשל והביא לגרימת התאונה הוא רוכב האופנוע, אפילו לא ברמה של רשלנות תורמת, כלומר שלעמדת בית משפט קמא לא הייתה כל אחריות לגרימת התאונה על רוכב האופנוע.

לעניין ההוצאות כבר אומר שהנני מקבל את הערעור - המערער הציג תעודת רופא על כך שהיה חולה ביום הדיון שבשלו נפסקו כנגדו הוצאות בשל אי-ההופעה. יתרה מכך, מבעוד מועד ביקש דחייה של הדיון בשל המחלה, ומעבר לכך אומר שמצאתי קושי בכך שהוטלו ההוצאות רק אחרי שהמערער חזר בו מהסדר טיעון. ההוצאות בטלות.

במידה והמערער שילם את ההוצאות, הן יוחזרו לו.

לעניין הרשעת המערער בדין, ב"כ המערער, אמנם בהמלצת בית המשפט, חזר בו מהערעור, ולכן נדחה.

באשר לעונש, העונש איננו חמור יתר על המידה, בוודאי לא כזה המצדיק התערבות. בהנחה ואין רשלנות תורמת של רוכב האופנוע - כאן המקום להזכיר שמדובר ברוכב אופנוע שנסיעתו לא הייתה מבוטחת כפי שאמר בעצמו עובר לגרימת התאונה, והנני סובר שעל-פי הראיות שהוצגו בפני בית משפט קמא, אי-הראייה של הרכב האחר והצורך לצפות את הגעתו והימצאותו על הכביש היו במקרה זה הדדיים. הנני סובר שבנסיבות מקרה זה, כפי שצריך היה המערער לצפות את הגעתו של רוכב האופנוע, צריך היה רוכב האופנוע, כשירד אל הכביש, להיות ער לכך שהמערער נמצא על הכביש.

על-פי הנסיבות, ובהינתן שמדובר בפניית פרסה ולא בסטייה קלה, סבור אני שגם הנפגע התרשל בכך שלא ראה את המערער, אם אכן לא ראה אותו כפי שאמר.

הנני קובע אפוא קיומה של רשלנות תורמת לצורך גזר הדין והנני מתקן את גזר דינו של בית משפט קמא רק ברכיב הפסילה בפועל, ומעמיד את הפסילה בפועל על שנה חסר יום בלבד מיום הפקדת הרישיון בפועל.

יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.

הנני מאפשר למערער, לפנים משורת הדין, לשלם את התשלום הראשון של הקנס עד יום 10.04.14 במקום 01.04.14 ללא תוספת פיגורים.

קלדנית: נופר .ד.

הוקלד על ידי סיגל זיו