1

נוכחים:

ב"כ המערערת - עו"ד אורה צרפתי

ב"כ המשיבה - עו"ד טל בנאי-גת

המערערת הופיעה

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

ביום 02.03.14 בשעות אחר הצהריים בצומת שד' יוספטל ובלפור בבת-ים, נהג רכב הרשום על שמה של המערערת בצומת ולא שם לבו אל הרמזור האדום, ולפיכך, עבר עבירה בניגוד לתקנה 22(א) לת"ת.

העבירה נרשמה לבעלת הרכב, היא קיבלה הודעה על ברירת משפט, תשלום קנס של 1,000 ₪ או במידה ותבקש, תוכל להישפט.

המערערת טוענת שלא קיבלה את ההודעה על ברירת המשפט, אלא לראשונה נודע לה על אותו דו"ח משקיבלה הודעה מתוקנת כאשר הקנס כבר הוגדל לסכום של 1,500 ₪ בחודש אוקטובר 2014, את הדו"ח הראשון היה צורך לשלם עד יום 30.06.14, וכאמור, לא שולם ולא התבקשה בקשה להישפט.

את ההודעה על כפל הקנס, כאמור, קיבלה המערערת באוקטובר 2014 מיד, ללא שהות יתרה, פנתה לבית משפט קמא בבקשה לפי סעיף 230 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982, להסב את הדו"ח על שם בנה, כהן איב, הוא נהג ברכב על-פי דבריה ביום ביצוע העבירה, כך אמר בנה בעצמו במסגרת תצהיר שצורף לבקשה.

2

לטענתה של המערערת, לא קיבלה את הדואר נשוא הדו"ח המקורי והרישום על-פיו חזר הדו"ח כדואר "לא נדרש" מוטעה בשל העובדה שהיא גרה בבניין גדול בבת-ים שבו דיירים רבים, ביניהם שלושה דיירים הנושאים את השם המכובד "כהן", ויכול ואת הדואר הרשום קיבל ולא דרש כהן אחר באותו בניין.

בית משפט קמא, בדינו בבקשה להארכת מועד להישפט ביום 08.12.14, דחה את הבקשה תוך שהוא נותן דגש, כפי הפסיקה הנוהגת גם של בית המשפט העליון, לעיקרון סופיות הדיון. בית משפט קמא סבר שלא היה כל בסיס אמיתי לכך שהמערערת לא שילמה את הדו"ח בזמן וגם אין חשש שנגרם עיוות דין בכך שהיא נשפטה ולא בנה בשל הדו"ח.

לאחר שעיינתי במסמכים, בפסיקה ובגיליון הרשעותיה של המערערת, נותר בלבי ספק שמא בכל זאת יש יסוד בטענת המערערת, שעקב טעות במסירה לא קיבלה את הדו"ח הראשוני, בוודאי שקיים חשש שמא בהתרת ההרשעה על שמה, מקום ויש אפשרות שבנה נהג, עלול להיגרם עיוות דין במידה מסוימת, ולכן הנני נעתר לערעור. הנני מקבל את הבקשה להארכת מועד. התיק יחזור לקביעה לפני בית משפט קמא, או לחילופין התיק יחזור למשטרת ישראל לפתיחת תיק בבית המשפט נגד הנאשם שהם רוצים.

לאור תוצאות הערעור, במידה ושולם הקנס - יוחזר למערערת.

כמובן יש לתקן את רישום הנקודות בהתאם.

הוקלד על ידי נופר דוידי