1

נוכחים:

ב"כ המערער - עו"ד אסדי ממשרד עו"ד אילון אורון

ב"כ המשיבה - עו"ד שירה לייטרסדורף

אין הופעה למערער

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

בית משפט קמא הרשיע את המערער בגרימת תאונת דרכים על מעבר חציה בניגוד לתקנה 67(א) יחד עם סעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודה. ההרשעה הייתה על-פי הודאת המערער.

בתאונה נפגעה הולכת רגל ילידת 1923. מדובר במערער שלחובתו יש עבר תעבורתי, אם כי לא מכביד יתר על המידה.

בית משפט קמא, מבלי שעשה שימוש בתיקון 113 לחוק העונשין, דבר שהגיע הזמן, קרוב לשנתיים לאחר תיקון 113 שייפסק, גזר את הדין למערער, בין היתר, לפסילה בפועל לארבעה חודשים, כאשר פסילת המינימום היא שלושה חודשים.

על כך הערעור. אומר בקצרה שהערעור חסר כל בסיס. גזר דינו של בית משפט קמא איננו מצדיק התערבות בשל התוצאה שלו. אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בגזר דין של ערכאה דיונית, אלא מקום וזו טעתה טעות קיצונית בגזר הדין, ולא זה המצב, בוודאי לא במקרה שבפנינו.

אינני מקבל את הטענה שעונש פסילת המינימום הוא העונש ההולם למעט בנסיבות חריגות, ככל שהושמעה על-ידי ב"כ המערער לטענה זו אין ידיים, אין רגליים, ובוודאי שאין לה גם ראש.

הערעור נדחה.

אציין, כי היה מקום לדחות את הערעור בכך שהמערער, ללא קבלת רשות ובניגוד לסעיף 208 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982, לא התייצב לערעור בעניינו.

2

הוקלד על ידי נופר דוידי