1

נוכחים:

ב"כ המערער - עו"ד מתן קניג

ב"כ המשיבה - עו"ד טל בנאי-גת

המערער הופיע

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

נגד המערער נרשם דו"ח על נהיגה בשכרות. על-פי כתב האישום, ביום 04.11.13 בכביש 44 נהג המערער כשבכל ליטר אוויר נשוף מריאותיו מצויים 365 מק"ג אלכוהול.

המערער הוזמן לדיון על-פי כתב האישום וגם בבקשה לפי סעיף 47(ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961, בקשה להארכת פסילה מנהלית.

הן כתב האישום והן הבקשה באו בפני כב' ס' הנשיאה, השופטת נ. פראג-לבוא.

המערער ביקש לדחות את הדיון בשני העניינים כדי להביא ייצוג משפטי, ובית המשפט נעתר לבקשתו זו מיום 04.05.14 ודחה הדיון ליום 18.05.14. באותו יום התייצב המערער שוב בעצמו, ללא ייצוג משפטי, לא ביקש דחיה, לא ביקש שימונה לו סנגור ציבורי.

על-פי סעיף 143 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982, קוימה הקראה. המערער, לאחר שהוקרא לו כתב האישום, הודה בו והורשע על-פי הודאתו. לאחר טיעון לעונש קצר בית משפט קמא גזר את דינו של המערער תוך שהוא עושה שימוש בתיקון 113 לחוק העונשין, אם כי בקצרה ובתמציתיות, גזר דינו לקנס נמוך לתשלום בעשרה תשלומים ולפסילה בפועל של שנתיים ימים כפסילת המינימום לפי סעיף 39א' לפקודת התעבורה, וכן פסילה מותנית ומאסר מותנה. גזר הדין, כאמור, ניתן ביום 18.05.14.

כעבור כחצי שנה ויותר, לאחר שניתנה הארכת מועד להגשת ערעור, הוגש הערעור הנוכחי ובו נטענות טענות מן היקב ומן הגורן באשר לפגיעה במערער ובאופן ההליך שהתקיים בפני בית משפט קמא. בערעור בקשה לבטל את פסק הדין על סמך סעיף 153 לחסד"פ, דהיינו, חזרה מהודאה.

2

לא מצאתי, במקרה זה, שיש נסיבות מיוחדות המצדיקות היעתרות לבקשה ולערעור, בית משפט קמא נהג באורך רוח עם המערער, דחה הדיון לבקשתו, לא נראה שנגרם עיוות דין בהרשעתו של המערער שבאה על סמך הודאתו. גם העונש איננו חורג מן העונש הראוי ובנסיבות אין מנוס אלא מלדחות את הערעור.

הוקלד על ידי נופר דוידי