1

נוכחים:

ב"כ המערער - עו"ד ארז דרב

ב"כ המשיבה - עו"ד אורלי שרגנהיים

המערער הובא על ידי שב"ס

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

לא התבקשה תגובת התביעה.

בפניי ערעור על גזר דינו של בימ"ש קמא בתיק 9206-08-13 מיום 9.4.14.

כנגד המערער הוגש כתב אישום בגין נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.

המערער הודה והורשע עפ"י הודאתו והעונש שגזר בימ"ש קמא: 11 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח במצטבר לעונש מאסר שמרצה המערער בתיק מע"מ; הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 8 חודשים מתיק 2619-03-11 לריצוי באופן חופף; מאסר על תנאי בן 9 חודשים ל-3 שנים אם יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף או בזמן פסילה; פסילה בת 24 חודש מיום שחרורו ממאסר; הפעלת עונש פסילה על תנאי בת 4 חודשים מתיק 2619-03-11 לריצוי במצטבר; התחייבות בסך 20,000 ₪ להימנע מעבירות נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל שנה או נהיגה בזמן פסילה למשך 3 שנים.

בנימוקי הערעור כנגד חומרת העונש נטען כי בימ"ש החמיר כאשר גזר תקופת מאסר ארוכה ואי חפיפת המאסר אותו מרצה בתיק מע"מ לתקופת הפסילה בפועל והפעלת עונש פסילה מותנית לריצוי באופן מצטבר.

המערער בן 38, נשוי + 10 ילדים, הודה ונטל אחריות.

2

נימוק נוסף, ביום 27.2.14, חודש טרם מתן גזר הדין בתיק שלפנינו, הושתו על המערער 7 חודשי מאסר בפועל במסגרת תיק פלילי 3830/09 שלום באר שבע בעבירות מע"מ.

לו היה המערער מעכב ביצוע העונש בתיק זה ומגיע לשימוע גזר הדין בתיק נשוא הערעור לא כאסיר אלא כאזרח, סביר להניח כי בימ"ש קמא לא היה קובע כי עונש המאסר בפועל יהיה מצטבר ותקופת המאסר הייתה באופן חופף אוטומטית לאור האמור בסעיף 45 לחוק העונשין.

עוד נטען כי טעה בימ"ש בהשיתו 28 חודשי פסילה בפועל בשל צירוף 4 חודשי פסילה מותנית והיה מקום לחשב את מניין הפסילה בפועל ממועד גזר הדין ובמהלך תקופת מאסרו ייפסק מניין הפסילה ויימשך מיום שחרורו.

ולעניין ההתחייבות נטען כי מצבו הכלכלי בכי רע ואכן מדובר בהתחייבות אך כעונש הצופה פני עתיד יש לראות רכיב זה במתחם ענישה ולאור מצבו הכלכלי.

לגופו של עניין דין הערעור להתקבל בחלקו ואני מכוונת לעניין פסילת רישיון הנהיגה בפועל.

אכן משהשית ביהמ"ש ובצדק השית תקופת פסילה כה ארוכה בת 24 חודש, גם בנסיבותיו של המערער, עברו התעבורתי הכבד ביותר, ולאור המאסר שנגזר, היה מקום לחפוף את תקופת הפסילה מתיק 2619-03-11 וכך אני מורה.

לעניין המאסר בפועל, אין מקום כלל לסברת ב"כ המערער כי אם היה המערער מגיע כאזרח ולא כאסיר, הייתה נחפפת אוטומטית תקופת המאסר בתיק המע"מ לתיק התעבורה. זה היה קורה מקום שלא היה גילוי נאות והצגת כל האמת בפני ביהמ"ש.

המערער שלפניי בעל וותק נהיגה משנת 96' וצבר 134 הרשעות קודמות: אי ציות לתמרור עצור; נהיגה באור אדום; אי ציות להוראת שוטר; סטייה מנתיב נסיעה; איסור שימוש ברכב לא תקין; דיבור בטלפון בעת נהיגה; עבירות מהירות; ופעם שנייה של נהיגה בזמן פסילה.

אין ספק כי נהיגתו של המערער, כפי שמצטיירת מעברו התעבורתי, איננה בטוחה כלל ועיקר.

על חומרת עבירת הנהיגה בעת פסילה עמד ביהמ"ש העליון ופסקי הדין בחלקם מצוטטים בגזר דין בימ"ש קמא ואין מקום לחזור עליהם.

בימ"ש קמא קבע מתחם ענישה ראוי לעבירות בהן הורשע ובנסיבותיו של האיש.

3

לא היה מקום כחובה לגזור על המערער עונש פסילה הזהה לעונש המאסר המותנה. עניין זה, קרי, הטלת עונש בין 11 חודשי מאסר בפועל להטלת עונש בין 8 חודשי מאסר בפועל הוא בשיקול דעתו של בימ"ש קמא ועל מתחם 2 חודשי מאסר אי אפשר לומר כי בימ"ש חורג באופן קיצוני ממתחם הענישה ומסבירותה. זאת ועוד, קביעת עונש מאסר בן 8 חודשים בגין התיק נשוא הערעור והפעלת מאסר על תנאי מתיק קודם זהה למאסר בתיק זה, אינו אלא מתן פרס למערער שממשיך לבצע עבירות תעבורה ויוצא הלכה למעשה פטור בלא כלום בגין העבירות שבתיק זה.

לעניין ההתחייבות, שקלתי ואכן אני מוצאת להתערב בהתחייבות ולהעמידה על סך 5,000 ₪ בלבד.

יתר רכיבי העונש בעינם.

ניתנה והודעה היום כ"ה תשרי תשע"ה, 19/10/2014 במעמד הנוכחים.