בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

עפ"ת 54166-04-18 המאירי נ' מדינת ישראל

תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני

בפני

כבוד השופטת ד"ר חיה זנדברג

מערערים

מלאכי ישראל המאירי

נגד

משיבים

מדינת ישראל

פסק-דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום הנכבד לתעבורה (כב' השופט ארנון איתן) מיום 26.3.2018 בפ"ל 8445-05-17.

כתב האישום

1.     ביום 18.5.2017 הוגש נגד המערער כתב אישום, ובו יוחסו לו העובדות כדלקמן:

"1. בתאריך 3.3.2017 בשעה 4:46 לערך, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג סיטרואן מספר רישוי 3072068... מכיוון כללי מרכז העיר לכיוון רחוב בן-סירא.

2. אותה עת נהג הנאשם ברכב כאשר הוא שיכור, בכך שבבדיקת דוגמה של דמו נמצא ריכוז אלכוהול של 17 מיליגרם במאה מילימטר דם, העולה על המידה הקבועה.

3. באותן נסיבות, בהיות הנאשם נהג חדש בשלושת החודשים האחרונים לתכנית הליווי, נהג הנאשם ברכב בשעות הלילה ולא ישב במושב שלצדו מלווה כהגדרתו בפקודת התעבורה".

2.     על בסיס העובדות האמורות, יוחסו לנאשם בכתב האישום העבירה של נהיגה בהיותו שיכור (עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה), והעבירה של נהג חדש צעיר ללא מלווה בשעות הלילה (עבירה לפי סעיף 12א1(ד)(2) לפקודת התעבורה).

הסדר הטיעון

3.     בדיון שהתקיים ביום 26.3.2018 הודיעה ב"כ המאשימה על הגעה להסדר טיעון, לפיו כתב האישום יתוקן, כך שבמקום העבירה של נהיגה כשהנאשם שיכור תבוא העבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, וכי הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשע, ודינו ייגזר ל-18 חודשי פסילה, פסילה על תנאי, התחייבות וקנס לשיקול דעת בית המשפט.

4.     לאחר הודעתה האמורה של ב"כ המאשימה, הופיעו בפרוטוקול הדיון הדברים הבאים:

"ב"כ הנאשם: הקראתי לנאשם את כתב האישום המתוקן והסברתי לו את הסדר הטיעון. הנאשם מסכים להסדר הטיעון ומודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

הנאשם: אני מאשר את דברי בא כוחי ומודה באמור בכתב האישום המתוקן" (עמ' 8 לפרוטוקול).

5.     בעקבות האמור לעיל, הרשיע בית המשפט קמא הנכבד את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

6.     לאחר מכן, נשמעו טיעונים לעונש, תוך שהצדדים - לרבות הנאשם עצמו - מבקשים מבית המשפט לגזור את העונש בהתאם להסדר הטיעון, לאמור:

"ב"כ המאשימה: מבקשים לגזור את העונש בהתאם להסדר הטיעון. הנאשם נוהג משנת 2016, אין הרשעות קודמות.

ב"כ הנאשם: אבקש לכבד את ההסדר. במסגרת מו"מ נמצאו כשלים בראיות. מדובר בבחור צעיר שהביע חרטה. מבקש להתחשב בעניין הקנס וכן לפרוס לתשלומים ככל שניתן.

הנאשם: אבקש לכבד את ההסדר".

7.     לאחר שמיעת הטיעונים לעונש החליט בית המשפט קמא הנכבד לכבד את הסדר הטיעון ולגזור את עונשו של המערער כדלקמן:

(א)  פסילת רישיון נהיגה ל-18 חודשים החל מיום 15.4.2018.

(ב)  פסילה על-תנאי של רישיון הנהיגה ל-4 חודשים למשך 3 שנים.

(ג)   קנס בסך 1,000 ₪ (ב-4 תשלומים חודשיים שווים החל מיום 15.5.18).

(ד)  חתימה על התחייבות בסך 2,500 ₪, לפיה יתחייב המערער שלא לעבור עבירות שעניינן נהיגה בפסילה, נהיגה תחת השפעת אלכוהול/ סמים, או נהיגה בשכרות למשך 3 שנים.

הודעת הערעור המקורית

8.     כעבור כחודש, ביום 29.4.2018, הגיש המערער (בעצמו) את הודעת הערעור נשוא ההליך הנוכחי. הערעור היה על חומרת העונש בלבד, ונראה כי הוא התמקד ברכיב הפסילה בפועל.

9.     בהודעה זו טען המערער כי הסנגור שייצגו בבית המשפט קמא מסר לו לכתחילה כי הפסילה הצפויה תהיה של חודשיים, וכי הסנגור "יצר עיסקת טיעון שקבע עם התובעת ולא יידע אותי או את אבי כלל במשמעותה של עיסקת טיעון והשלכותיה". עוד נטען בהודעת הערעור כי מיד כשהוצג ההסדר למערער על-ידי סנגורו, אביו והוא הודיעו שאינם מסכימים להסדר (פסקה 5 להודעת הערעור), ותגובת הסנגור הייתה שאם כך הוא לא יוכל להמשיך ולייצג את המערער (פסקה 6 להודעת הערעור).

10.כן נטען בהודעת הערעור שכאשר הוקרא הסדר הטיעון במהלך הדיון, קם אביו של המערער מיד ממקומו והודיע לבית-המשפט שאין הסכמה להסדר (פסקה 10 להודעת הערעור). בתגובה הסנגור הודיע שאם כך הוא לא ייצג את המערער, ולפיכך המערער התנחם בכך שהוא יוכל לערער על פסק-הדין.

תגובת הסנגור

11.הודעת הערעור הועברה לתגובת הסנגור, וביום 6.5.2018 הוגשה תגובתו המפורטת של הסנגור, כשהיא נתמכת בתצהיר. הסנגור ציין כי כתב האישום המקורי כלל שתי עבירות, מתוכן העבירה של נהיגה בשכרות - היא לבדה - מחייבת פסילה של שנתיים, וכי לאחר מו"מ עם התביעה תוקן כתב האישום לקולא, כך שהעבירה החמורה של נהיגה בשכרות תוקנה לעבירה הקלה יותר של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

12.הסנגור הדגיש כי עמדתו המקצועית הייתה ונותרה כי הסדר הטיעון הוא סביר, וכי העריך מקצועית שלא יוכל להשיג תוצאה טובה יותר נוכח העובדה שכתב האישום כלל שני אישומים, כאשר המערער הוא נהג חדש עם וותק נהיגה קצר (סעיפים 9-7 לתצהיר).

13.הסנגור הדגיש כי הוא הסביר למערער ולאביו מה משמעותו של הסדר הטיעון, והדגיש שהם אינם חייבים לקבלו, והוא בוודאי לא כפה עליהם את ההסדר. הסנגור ציין כי אכן אמר למערער ולאביו כי אם הם אינם מעוניינים בהסדר, הוא יבקש להתפטר מהייצוג ובכך לאפשר להם למצוא סנגור אחר (פסקה 10 לתצהיר).

הודעת הערעור המתוקנת

14.ביום 31.5.2018 הוגשה הודעת ערעור מתוקנת על-ידי הנאשם באמצעות סנגורו הנוכחי. בהודעת ערעור זו נטען כי העובדה שסנגורו הקודם של המערער הודיע כי יתפטר מהייצוג אם לא יקבלו את הסדר הטיעון, גרמה לכך שהמערער "היה נתון תחת לחץ נורא ביום הדיון שאם ימצא את עצמו ללא עו"ד בגלל סירובו לעסקת הטיעון, עלול להחמיר את מצבו המשפטי פי כמה, לרבות חלילה מאסר (כך היה נראה בעיני המבקש ואביו) ולכן בלית ברירה הסכימו לעסקת הטיעון תוך תקווה שימצא סעד בערעור בבית המשפט המחוזי... נאלצו 'לבלוע' את הסדר הטיעון" (פסקה 9 להודעת הערעור).

15.בדיון שהתקיים בערעור ביום 3.6.2018 טענו הצדדים בהרחבה, ואף אביו של הנאשם השמיע את דברו. הצדדים הגישו אסמכתאות התומכות בעמדתם, זה בכה וזה בכה, והדגישו את הטעון הדגשה.

דיון והכרעה

16.לאחר העיון החלטתי לדחות את הערעור. להלן נימוקיי.

17.פרוטוקול הדיון בענייננו בבית המשפט קמא הוא ברור, חד משמעי ואינו משתמע לשתי פנים: הן המערער באופן אישי, הן בא-כוחו, מציינים כי הסדר הטיעון הוסבר למערער וכי הם מבקשים מבית המשפט קמא הנכבד לכבד את ההסדר. במיוחד חשובים דבריו המפורשים של הנאשם, לפיהם "אבקש לכבד את ההסדר".

18.סעיף 139 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע כי "פרוטוקול ישמש ראיה לכאורה למהלך המשפט, אולם בערעור באותו ענין אין לטעון נגד דיוקו של הפרוטוקול ואין להביא ראיות לטעות בו, אלא ברשות בית המשפט שלערעור".

19.בענייננו, לא התבקשה הרשות לטעון בניגוד לאמור בפרוטוקול, וממילא לא ניתנה רשות שכזו. בצדק הדגיש עו"ד אביעד דוויק, בא כוחה המלומד של המשיבה, כי הנכון היה - אם רוצה המערער לטעון נגד האמור בפרוטוקול הדיון - כי המערער יגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול לבית המשפט קמא. משלא עשה המערער כן, הפרוטוקול עומד בחזקת תקינותו.

20.ואף זאת, טען עו"ד דוויק כי קיים קושי בקבלת טענותיו של המערער בעניין תוכנו של הפרוטוקול נוכח שינוי הגרסאות של המערער בעניין. שכן לכתחילה טען המערער בהודעת הערעור שהגיש בעצמו כי הסדר הטיעון כלל לא הוסבר לו, ורק לאחר שהתקבלה תגובת הסנגור חזר בו המערער מטיעון עובדתי זה, ועמד אך על הטיעון העובדתי השונה, והוא כי הודעת הסנגור בדבר כוונתו להתפטר אילצה אותו וכפתה עליו להסכים להסדר טיעון שלא רצה בו.

21.עוד על דחיית טענות עובדתיות קרובות בשל כך שלא התבקשה בקשה לתיקון פרוטוקול, ראו, למשל, ע"א 325/12 ‏רוזנבלט נ' מ"י, פורסם בנבו (2012), בפסקה 20 לפסק-הדין; ע"פ 383/83‏ דיאב‎ ‎נ' מ"י, פ''ד לז(4) 833 (1983), בפסקה 5 לפסק-הדין.

22.כמו כן, אף אם נלך לשיטת המערער, לפיה הודעת הסנגור כי יתפטר מן הייצוג היא הסיבה לכך שהסכים להסדר הטיעון, הרי אין בכך עילה להתיר למערער לחזור בו מהודאתו. סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע את המסגרת המשפטית לעניין חזרה מהודאה. הסעיף קובע כי נאשם רשאי בכל שלב של המשפט לחזור בו מהודאתו "אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

23.פסיקת בית המשפט העליון הנכבד הבהירה לעניין חזרה מהודאה שניתנה במסגרת הסדר טיעון כי "כדי שתענה בקשה לחזור מהודאה, על המבקש להוכיח את התקיימותן של נסיבות חריגות במיוחד, דוגמת: אי-הבנתו את משמעות הודאתו, או את משמעות הסדר הטיעון (בין היתר, גם על רקע של היעדר ייצוג משפטי), או היעדר אזהרה כי בית המשפט איננו חייב לכבד את הסדר הטיעון" (דברי כב' המשנה לנשיאה מלצר ברע"פ 6512/16 המאירי נ' מ"י, פורסם בנבו (2016), בפסקה 22 להחלטה).

24.בענייננו, משחזר בו המערער מן הטענות כי הסדר הטיעון ומשמעות הודאתו לא הובהרו לו, אזי משמעות הדברים היא כי לא התקיימו הנסיבות החריגות במיוחד, שיכולות להצדיק חזרה מהודאה.

25.אשר לטענה - שעו"ד מלול, בא כוחו המלומד של המערער, טען ביחס אליה בהרחבה - בדבר הלחץ שיצרה בלבו של המערער הודעת הסנגור דלמטה כי יתפטר מן הייצוג אם המערער לא יקבל את הסדר הטיעון, אזי ראוי לעיין בפסיקת בית המשפט העליון ברע"פ 3101/15 אבו רמילה נ' מ"י, פורסם בנבו (2015), פסיקה הקרובה לענייננו. דובר שם במקרה בו נאשם הורשע, על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בביצוע תאונת דרכים קטלנית. הנאשם שם טען כי הוא הודה לאחר שסנגורו הפציר בו להודות, שאחרת יושת עליו עונש חמור יותר, וכי מטעם זה יש להתיר לו לחזור בו מהודאתו. בית המשפט העליון קבע בהקשר זה לאמור:

"ביחס להתנהלות כמו זו שהמבקש נקט בה כאן ולטענות שהוא מעלה בגדרה - נקבע כבר בפסיקתנו כי המלצתו של סניגור לנאשם להודות בעובדות כתב האישום, תוך הבהרה שאם לא יודה - צפוי לו עונש כבד יותר - אין די בה כדי לעורר ספק שמא לא הודה הנאשם באשמתו מרצונו, או כדי לאפשר לו לחזור בו מהודאתו... הדברים אמורים ביתר שאת כאשר הבקשה לחזור מן ההודיה מוגשת, כבענייננו, לאחר מתן גזר הדין" (שם, בפסקה 15 להחלטה. וראו גם רע"פ 7511/08 קולין נ' מ"י, פורסם בנבו (2008)).

26.דין דומה חל בענייננו. המערער הודה בפני בית המשפט קמא הנכבד בביצוע העבירות המיוחסות לו לאחר שכתב האישום בעניינו תוקן, ויוחסה לו העבירה הקלה יותר של נהיגה תחת השפעת אלכוהול חלף העבירה החמורה יותר של נהיגה כשהנאשם שיכור. משמעות הסדר הטיעון הוסברה לו, והוא אף ביקש מבית המשפט לקבל את הסדר הטיעון. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון, ולא חרג ממנו לחומרה. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבל את הטענה, לפיה הלחץ בו היה נתון המערער היה כזה, שיש בו כדי ליצור נסיבות חריגות, המצדיקות את חזרת המערער מהודאתו.

27.עוד ראוי להביא כאן מדברי הסנגור, שייצג את המערער בבית המשפט קמא, לפיהם:

"יצוין כי כתב האישום כלל שני סעיפי אישום (!): נהיגה בשכרות, נהיגה ללא מלווה. סעיף האישום של נהיגה בשכרות לבדו נושא עמו עונש של שנתיים פסילה בפועל, ובנוסף לכך גם נהיגה ללא מלווה נושאת עמה עונש של פסילה בפועל... כתב האישום לא היה מתוקן לקולא בהעדר עבודת סנגוריה ראויה ומקצועית... יש לציין כי ביום בו הוצג ההסדר... נמצאתי בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים משך מספר שעות (!) והכול תוך ניסיון 'להילחם' עד הרגע האחרון. כאשר הבנתי שההסדר טוב בנסיבות העניין, בשים לב לכך שכתב האישום כלל 2 סעיפי אישום, וכן היות המערער נהג חדש עם וותק נהיגה קצר, הצגתי לפני המערער ולפני אביו את ההסדר ואף ציינתי כי להבנתי המשפטית לא אוכל להשיג תוצאה טובה יותר" (פסקאות 6, 7, 9 לתצהיר הסנגור. ההדגשות במקור).

28.והדברים הנכוחים הללו מדברים בעד עצמם.

29.זאת ועוד, לא הוכח כי בענייננו הסדר הטיעון גרם למערער לעיוות דין. התביעה הגישה לעיוני, בהסכמת הסנגור, את הודאתו של המערער במשטרה. מההודאה עולה שהמערער הודה בחקירתו הן בעבירה של נסיעה ללא מלווה בשעת לילה הן בכך שהוא שתה וודקה קודם לכן (אם כי הסנגור טען שבעניין שכרותו של המערער קיימים היו, לעמדתו, קשיים ראייתיים).

30.ענישתו של המערער אינה חורגת ממתחם הסבירות ביחס לעבירות בהן הודה, בפרט נוכח היותו נהג צעיר, ונוכח העובדה שמדובר בשתי עבירות. אמנם כן, אילו היה המערער מורשע בעבירה אחת בלבד יכול שהיה טעם בטענת הסנגור המלומד, עו"ד מלול, לפיה רף הענישה המקובל הוא נמוך יותר, והוא כולל פסילה לפרק זמן קצר יותר (ראו האסמכתא אליה הפנה הסנגור המלומד בתת"ע 4125-02-17).

31.אולם, בענייננו מדובר בשתי עבירות - העבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול והעבירה של נהיגה ללא מלווה, ובנהג צעיר. המדובר בעבירות אשר ביחס לכל אחת מהן קיימת, עקרונית, חובה להטיל פסילה למשך שלושה חודשים (ראו סעיף 38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], ורשימת העבירות המנויות בתוספת הראשונה לפקודת התעבורה). המדובר בשתי עבירות, שביצוען על ידי נהג צעיר יש בו כדי להעיד על חוסר מודעותו של המערער - שמא חוסר אחריותו מחמת גילו הצעיר - לסיכון שהוא יוצר, לעצמו ולציבור.

32.בנסיבות אלו, משפרוטוקול הדיון הוא חד-משמעי (ולא הוגשה בקשה לתיקונו); ואף אם נניח כי הנסיבות היו כפי שטוען להן המערער, אזי לא התקיימו הנסיבות המצדיקות - לפי הפסיקה המנחה - להתיר חזרה מהודאה; ומשלא הוכח כי נגרם למערער עיוות דין - המסקנה היא כי דין הערעור להידחות.