1

מדובר בערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט ש' בנג'ו) מיום 10.12.2014 בגדרה דחה את בקשת המערער לעיון חוזר בבקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהעדר ביום 17.9.2014 בתת"ע 10903-01-14.

בהחלטתי מיום 31.3.2015 הוריתי לב"כ המערער להבהיר מדוע לא יימחק הערעור בשים לב לכך שהוגש זמן רב לאחר חלוף המועד הקבוע לכך בחוק. ההחלטה האחרונה בבקשה לביטול פסק הדין ניתנה על ידי בית משפט קמא ביום 1.12.2014 ואילו הערעור הוגש רק ביום 30.3.2015.

בהודעה מטעם ב"כ המערער נאמר כי התיק היה בטיפולה של מתמחה במשרדו שהיתה אמורה להגיש את הערעור במועד. לקראת סיום עבודתה, הועברו התיקים שהיו בטיפולה לידי עו"ד ממשרד ב"כ המערער, אלא שתיק זה נשמט בטעות ולא הועבר. הטעות נתגלתה רק בחלוף כחודשיים, כאשר בקש המערער לברר מה עלה בגורל הערעור.

לאחר שבחנתי את הנסיבות, לא מצאתי מקום להאריך את המועד להגשת הערעור.

ראשית, הטעמים שהועלו בהודעת ב"כ המערער אינם מצדיקים ההארכה המבוקשת. עם כל הכבוד, אין זה מתפקידה של מתמחה במשרד להגיש הודעת ערעור, ושומה היה על ב"כ המערער ליטול את הטיפול בעניין לידיו.

2

שנית, הגשת הערעור שבפניי באיחור אינה מחדלו היחיד של ב"כ המערער בטיפולו בתיק. עיון בתיק של בית משפט קמא מגלה כי ישיבת ההוכחות שנועדה ליום 17.9.2014 נקבעה במהלך הדיון שהתקיים ביום 13.5.2014 בנוכחות ב"כ המערער. הן המערער והן בא כוחו לא הופיעו לישיבת ההוכחות, אך הדבר לא מנע בעד ב"כ המערער מלהגיש בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי המערער לא זומן כדין. בהחלטתו מיום 18.11.2014 ציין כב' השופט בנג'ו בין היתר כי המערער זומן כדין שעה שהתיק נקבע להוכחות בנוכחות בא כוחו כמוכח בפרוטוקול הדיון. ב"כ המערער לא טרח עד היום להציג הטעם שהוביל להיעדרות המערער מהדיון שנקבע בעניינו.

יתר על כן, פסק הדין של בית משפט קמא ניתן ביום 17.9.2014 בעוד הבקשה לביטולו הוגשה בשיהוי ניכר, רק ביום 13.11.2014. בהחלטתו מיום 18.11.2014 ציין כב' השופט בנג'ו כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב ודי בכך כדי לדחותה. בבקשה לעיון חוזר טען ב"כ המערער כי הבקשה לא הוגשה בשיהוי שכן זו הוגשה 10 ימים לאחר שפסק הדין נתקבל אצל המערער. גם הפעם לא דייק ב"כ המערער בדברו שכן עיון בתיק בית משפט קמא מגלה כי פסק הדין הגיע לידי מערער כבר ביום 21.9.2014 בדואר רשום שאושר בחתימת ידו.

התנהלות המערער המפורטת לעיל מבטאת זלזול בהליכי משפט. לא רק היעדרותו מהדיון בבית משפט קמא והגשת בקשות באיחור ניכר מעידות על כך, אלא בעיקר העלאת טענות סתמיות חסרות יסוד ואחיזה כגון הטענה כי המערער לא זומן למועד ההוכחות או כי פסק הדין הגיע לידיו רק 10 ימים עובר להגשת הבקשה לביטולו. התנהלות זו מעידה אף על חוסר ניקיון כפיים בלשון המעטה. שומה היה על המערער ובא כוחו להימנע מהעלאת טענות סרק מעין אלה שכל מטרתן להטעות את בית המשפט.

מעבר לאמור, ולאחר שבחנתי את גזר הדין שניתן על ידי בית משפט קמא לא מצאתי כי יש בו כדי להוביל לעיוות דין. מדובר בענישה התואמת את רמת הענישה הנהוגה.

כפי שציינתי בפתח הדברים, לא מצאתי מקום, בנסיבות העניין, להאריך את המועד להגשת הערעור שבפניי.

לפיכך, אני מורה על מחיקת הערעור.

ניתנה היום, ג' אייר תשע"ה, 22 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.