1

בפני בקשה לדחות תחילת ביצועו של עונש מאסר בפועל, בן 45 יום שהוטל על המבקשת, בעקבות הרשעתה בעבירה של אי קיום צו בית המשפט.

פסק הדין בערעור, בו הוקל עונשה של המבקשת, ניתן ביום 9.12.13, ולבקשתה, עוכב ביצועו עד ליום 12.1.14 על מנת לאפשר לה להיערך לקראתו.

היום, ימים ספורים לפני המועד שנקבע לתחילת ריצוי העונש, הגישה המבקשת בקשה לדחות את מועד ההתייצבות, בנימוק כי הגישה בקשת חנינה וטרם קיבלה תשובה עליה.

המשיבה מתנגדת לבקשה, ואני סבורה כי הצדק עמה.

העונש הוטל על המבקשת במסגרת הליך משפטי שהחל עוד בשנת 2006 ונמשך עד לאחרונה, בעיקר בשל התנהלותה של המבקשת. כל הנסיבות להקל בעונשה נשקלו בפסק הדין בערעור, ורק בשל הנסיבות האישיות המשפחתיות שלה, קוצרה תקופת המאסר שהוטלה עליה.

2

הגשת בקשה לחנינה כשלעצמה, איננה מהווה טעם לעיכוב ביצועו של עונש, אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן במיוחד (רע"פ 2401/13 חפר נ' מדינת ישראל ), ועניינה של המבקשת איננו נמנה עם מקרים אלה.

לאח שנים ארוכות בהן מתנהל ההליך בעצלתיים, ברובו בשל התנהלות המבקשת, לרבות בפני ערכאת הערעור, הגיעה העת כי תרצה את עונשה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ד, 07 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.