1

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא (כב' השופטת חגית מאק-קלמנוביץ, סגנית נשיא), בו הורשע המערער בגניבת חשמל, עבירה לפי סעיף 400(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגזר הדין, שניתן ביום 21.1.14, דן בית המשפט את המערער למאסר על תנאי של חודשיים למשך שלוש שנים (על העבירה בה הורשע) ולקנס כספי של 5,000 ₪. בגזר הדין צוין כי למערער 45 יום להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי.

2.      הערעור הוגש ביום 25.5.14. ביום 29.5.14 הוריתי למערער להודיע מדוע לא יימחק הערעור מחמת האיחור בהגשתו. ביום 5.6.14 הודיע המערער שהוא מבקש מבית המשפט כי יוארך המועד להגשת הערעור, בהתאם להוראת סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, המסמיך את בית המשפט לעשות כן. המערער ביקש זאת לאור עברו הנקי, הנזק אשר ייגרם לו אם תעמוד הרשעתו בעינה, בהינתן שהמערער הוא מתמחה במשפטים אשר התמחותו הושעתה עקב הרשעתו. כן ביקש המערער כי בית המשפט יתחשב בעוול שנגרם לו עקב הרשעתו השגויה, לטענתו. עוד ציין המערער כי בעת הכנת הערעור, הגיש לפרקליטות בקשה להארכת מועד הערעור וכן בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו ואי פרסום דבר הרשעתו.

3.      ביום 12.6.14 הגיבה המשיבה להודעת המערער (מדוע לא יימחק הערעור), וטענה כי יש לדחות את הבקשה להארכת המועד בשל העיכוב הניכר בהגשתה, ובהיעדר גם טעם אשר יצדיק קבלתה. כן טענה המשיבה כי אין מקום לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע וכי אין עילה בדין למניעת פרסום דבר ההרשעה.

2

4.      רואה אני מקום לקבל את בקשת המערער ולהאריך את המועד להגשת הערעור. הפסיקה מורה כי די בהצגת טעם ממשי המניח את הדעת לצורך הארכת מועד הגשת ערעור בפלילים (להבדיל מטעם מיוחד). אכן, כל הרשעה בפלילים טומנת בחובה את הפגיעה בשמו הטוב של המורשע, כפי שהיא גם מטילה עליו לרצות את העונש שהוטל עליו. אך לא די באלו כדי להביא להארכת המועד להגשת הערעור. זאת משום שגם בפלילים יש להקפיד על מועדי הערעור הקבועים בחוק (ראו בש"פ 1638/13 חייבטוב נ' מדינת ישראל (17.3.13)). עם זאת, במקרה דנן קיימת פגיעה בזכות היסוד של המערער לעסוק במקצוע המשפטים. רואה אני בפגיעה זו כעולה כדי טעם ממשי המצדיקה את הארכת המועד.

לפיכך בקשת הארכת המועד מתקבלת. הערעור נקבע לדיון ליום 26.10.14 שעה 09:30.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתן היום, י"ח סיוון תשע"ד, 16 יוני 2014, בהיעדר הצדדים.