1.        ביום 19.3.2023 המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בגדרו של הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות ביטחוניות, אך זאת ברף נמוך (ת"פ 24113-07-21, השופטת ט' לחיאני שהם). בסופו של דבר, ביום 11.4.2024 הושת עליו עונש מאסר של שנה בפועל בלבד, לצד מאסר על תנאי וקנס. ביום 23.5.2024 המערער הגיש ערעור על גזר הדין,המכוון לכך שיושת עליו עונש מאסר נמוך יותר שיאפשר את ריצויו בעבודות שירות.

2.        בפני בקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר אשר הוגשה בצדו של הערעור. המדינה הודיעה על הסכמתה לכך, כמקובל ביחס לעונשי מאסר קצרים יחסית, וזאת מטעמים מעשיים וכדי שלא לייתר את הערעור. בנסיבות אלה, המחלוקת בין הצדדים נסבה אך על תנאי השחרור שיחולו על המערער בתקופת הביניים.

3.        ביום 26.5.2024 קיימתי דיון בבקשה, ובו בא-כוחה של המדינה עמד על כך שכלל התנאים שקבע בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם, בעוד המבקש עתר להקל בהם. בדיון מיקד בא-כוחו של המערער את טענותיו כלפי הותרת המערער תחת פיקוח, וכלפי איסור השימוש בטלפון חכם. בא-כוחו של המערער טען כי נוכח חלוף הזמן מאז נקבעו התנאים האמורים, לצד השינוי המשמעותי שחל בכתב האישום המתוקן, אין עוד מקום לתנאים אלה.

4.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בשים לב למאפייניו של המערער, כפי שאלה עולים גם מתסקיר שירות המבחן בעניינו, וכן לצפי שמועד שמיעתו של הערעור לא יהיה רחוק, אינני סבורה כי נכון בעת הזו לשנות את תנאי שחרורו של המערער.

5.        סוף דבר: אני מורה על עיכוב ביצועו של מרכיב המאסר בפועל בפסק הדין עד למתן החלטה אחרת על-ידי ההרכב שידון בתיק. יתר רכיבי הענישה והתנאים המגבילים שנקבעו ייוותרו על כנם.

           ניתנה היום, ‏י"ט באייר התשפ"ד (‏27.5.2024).

_________________________

24042720_A03.docx  רא