1.             בהחלטתי מיום 12.12.2023 דחיתי באופן מנומק ומפורט את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתפ"ח 59874-03-22. עתה, מונחת לפניי בקשה "למתן החלטה בעניין הראיה החדשה אשר נמנית על הבקשה לעיכוב ביצוע לרבות בקשה לעכב את ביצוע תשלום הקנס לרבות הפיצויים שנפסקו כנגד המבקש" (להלן: הבקשה הראשונה) וכן "בקשה לפתיחת 'חלון' להופעה בדיון משפטי" (להלן: הבקשה השנייה).

2.             לאחר עיון בבקשה הראשונה הגעתי לכלל מסקנה, כדלהלן:

א.     אשר לקנס: כידוע, ערכאת ערעור לא תורה על עיכוב תשלום קנס שנפסק בערכאה הדיונית רק בשל הגשת ערעור. זאת, מכיוון שבניגוד לעונש מאסר, אין בתשלום קנס כדי לגרום למערער נזק בלתי הפיך במקרה שבסוף ההליך הערעור יתקבל והקנס יופחת או יבוטל (ע"פ 3745/15 אלבז נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (22.05.2017)). בענייננו לא מצאתי כל טעם המצדיק סטייה מהלכה זו.

ב.               אשר לרכיב הפיצויים: משלא צורפה נפגעת העבירה כצד להליך, לא ניתן לדון בבקשה כלל.

ג.               אשר לבקשה להוספת 'ראיה חדשה' לערעור: בקשה זו תידון בפני ההרכב שישמע את הערעור.

3.             לעניין הבקשה השנייה, מצאתי להורות, בהסכמת המשיבה, כי למבקש ייפתח חלון יציאה ממעצרו בפיקוח אלקטרוני ביום 31.12.2023 מהשעה 09:00 ועד השעה 16:00, כדי שיוכל להתייצב לדיון בעניינו בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בח"נ 72824-01-23. זאת ייעשה בליווי מפקח בכל העת ולמטרה המבוקשת בלבד – תוך הגבלת היציאה לדרך הקצרה ביותר ממקום מעצרו אל בית המשפט, וחזרה; ללא מעבר ב'תחנות נוספות' לפני הדיון או אחריו.

           ניתנה היום, ‏ט"ז בטבת התשפ"ד (‏28.12.2023).

_________________________

23076880_C10.docx  יש