1

 

 

 

השופט י. גריל [ס. נשיא] והשופט כמאל סעב:

 

א.        לאחר שמיעת הראיות בקובלנה פלילית, הרשיע בית משפט השלום בחיפה, (ס. הנשיא, כב' השופטת א. קנטור, תיק ק"פ 3315-04-09) את שני הנקבלים (אחסאן וסמאח עיאשי) בעבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 של חוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש, לפי סעיף 380 של חוק העונשין.

 

בגזר הדין נדון כל אחד משני הנקבלים למאסר מותנה בן 6 חודשים, ותשלום פיצוי של 3,000 ₪.

הנקבלים זוכו מעבירת האיומים.

 

ב.         הקובל הגיש ערעור על קולת העונש (עק"פ 35566-10-13) ואילו הנקבלים הגישו מצידם ערעור הן על הרשעתם והן על גזר הדין (עק"נ 61079-10-13).

 

2

ג.         בדיון שהתקיים בפנינו ביום 26.12.13, טען ב"כ הקובל כי ערעור הנקבלים הוגש באיחור ולכן יש להורות על דחייתו או מחיקתו.

התרנו לשני הצדדים להגיש בענין השלמת טיעון קצרה בכתב, ועתה עלינו להכריע בסוגיה.

 

ד.         בעיקרו של דבר סבורים אנו כי ערעור הנקבלים ב-עק"נ 61079-10-13 אכן הוגש באיחור.

 

גזר הדין ניתן ביום 9.9.13, ולכן המועד להגשת ערעור חלף ביום 24.10.13 (ולא ב- 14.10.13 כטענת ב"כ הקובל בנימוקי תגובתו 1 (ב) + 1 (ד)).

 

בפועל הוגשה הודעת הערעור של הנקבלים ללא נימוקים, ביום 29.10.13.

 

יצויין, כי את נימוקי הערעור הגיש ב"כ הנקבלים ביום 25.11.13 לאחר בקשה להארכת מועד לה ניתנה הסכמתו של ב"כ הקובל.

 

ה.        ב"כ הנקבלים טוען, כי סבר שהמועד שלרשותו להגשת הערעור הוא עד 3.11.13 נוכח פגרת חג הסוכות, דא עקא, לפי סעיף 10 (ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א -1981:

 

"במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה פגרה או שבתון שעל פי חיקוק , זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה".

 

פגרת הסוכות חלה בפרק הזמן שמיום 18.9.13 - 28.9.13 (יום שבת), משמע, אמצע התקופה, ובוודאי לא הימים האחרונים שבתקופה, ולכן אין בימי פגרה אלה כדי להושיע את הנקבלים.

 

לחלופין, עותר ב"כ הנקבלים להארכת המועד להגשת הערעור עד מועד הגשתו בפועל (29.10.13).

 

ו.         סעיף 201 של חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, קובע כי "בית המשפט רשאי, לבקשת מערער, להרשות הגשת ערעור או בקשת לרשות ערעור, לאחר שעברו התקופות האמורות בסעיפים 199 ו-200".

 

3

ז.         בענין זה נקבע, כי אחת ההשלכות של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועיגונה של הזכות לחירות בגדרו, מאפשרת גישה רחבה יותר מבעבר בכל הנוגע לבקשות ארכה המוגשות לצורך הגשת ערעור פלילי מטעם נאשמים (ואילו על המדינה רובץ נטל משמעותי כדי להצדיק מתן ארכה לצורך הגשתו של ערעור פלילי) - עיינו: בש"פ 822/99 עודד שכטר נגד מדינת ישראל, פ"ד נ"ד(1) 4, וכן ספרו של כב' השופט (בדימוס) י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, ב', מהדורת תשס"ט-2009, בעמ' 1869 .

 

ח.        יצויין, כי סעיף 201 של חוק סדר הדין הפלילי, איננו מגביל את סמכות בית המשפט בנוגע להארכת מועדים, אך על העותר להארכתם ליתן הסבר לאיחור.

 

יחד עם זאת, שיקול הדעת בנוגע להארכת מועד להגשת ערעור פלילי הוא רחב מאד, יותר מאשר בהליך אזרחי (עיינו: ספרו הנ"ל של כב' השופט (בדימוס) י. קדמי, בעמ' 1872).

 

ט.        אחד השיקולים שיש להביאם בחשבון הוא פרק הזמן שעבר מאז חלף המועד להגשת ערעור. ככל שחלף פרק זמן ארוך יותר, יש צורך בנימוקים משכנעים יותר (עיינו, ספרו הנ"ל של כב' השופט (בדימוס) י. קדמי, בעמ' 1870).

 

י.         בענייננו, טוען ב"כ הנקבלים, כי ההיבט העיקרי הטמון בהליך הקובלנה בה עסקינן הוא אזרחי במהותו, ולכן, לדעתו, יש להחיל את הוראות תקנה 529 של תקנות סדר הדין האזרחי ולהוציא את ימי פגרת הסוכות ממנין הימים, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור הוא 3.11.13, ואף אם טעה בכך, הרי הוא סבר בכנות כי ימי פגרת הסוכות אינם נמנים על תקופת הערעור והמועד האחרון להגשתו היה, לפי סברתו, עד 3.11.13.

 

י"א.     יתר על כן, לפי תצהיר ב"כ הנקבלים, המצורף לטיעונו שבכתב, הוא הגיע שבוע טרם הגשת הערעור, דהיינו, בתוך פרק הזמן של 45 הימים, למזכירות בית המשפט כדי להגיש את הערעור מטעם הנקבלים בתור ערעור שכנגד במסגרת ערעורו של הקובל (עק"פ 35566-10-13), אך נאמר לו במזכירות שלא ניתן להגיש במסגרת אותו ערעור של המערער את הערעור שכנגד. ב"כ הנקבלים נתבקש במזכירות להגיש את הודעת הערעור שלו כערעור נפרד, ונאמר לו כי רק לאחר מכן תאחד המזכירות את שני הערעורים.

 

4

דבר זה חייב את ב"כ הנקבלים לבצע שינויים בהודעת הערעור, ומכיוון שלא רצה לבצע מחיקות בטיפקס (דבר שהיה מאפשר לו להגיש את הערעור עוד באותו יום), הוא העדיף לערוך את ההודעה מחדש במשרדו ולהגישה בימים שלאחר מכן, כל זאת בהאמינו שהמועד האחרון להגשת הערעור טרם חלף ושיוכל לעשות זאת עד 3.11.13.

 

י"ב.     בעוד שבעבר "טעות שבדין" לא היתה מתקבלת כעילה להארכת מועד , הרי כיום נראה שיש נכונות לגישה שונה: עיינו: ספרו הנ"ל של כב' השופט (בדימוס) י. קדמי, בעמ' 1874:

 

"אמנם, טעות של המבקש אינה עילה מספקת להארכת מועד, אך עיקרון זה.... מקורו.... בתקופה בה נחשבה טעות שבדין ל"בלתי אופרטיבית". הבחנה זו הוסרה בינתיים, בתחומים אחרים של הדין.... היו מקרים בהם הוכרה טעות של עורך דין [כטעם להארכת מועד בהליכים אזרחיים].... ודאי יש להחילו בהליך הפלילי בו היד קפוצה פחות ומועדפת זכותו של הנאשם למצות את ההליכים... עד תום".

(מתוך בש"פ 6292/00 מנשה חורי).

 

י"ג.      נראה איפא במקרה שבפנינו, כעולה מתצהירו של עוה"ד חיכאם מרזוק, כי הוא הגיע למזכירות בית המשפט להגשת הערעור כערעור-שכנגד בתוך פרק הזמן של 45 הימים, אך הוא לא הגיש את הערעור-שכנגד במסגרת ערעורו של הקובל משנאמר לו שעליו להגיש את ערעור הנקבלים - כערעור נפרד, ובהאמינו שפרק הזמן העומד לרשותו הינו עד 3.11.13, העדיף לבצע את השינויים המתחייבים בניסוח באופן מסודר במשרדו ולהגיש את הערעור (הנפרד) כעבור מספר ימים.

 

י"ד.     עוד יש להביא בחשבון, כי פרק הזמן שחלף מאז המועד שבו ניתן היה להגיש את הערעור (24.10.13) לבין מועד הגשת הודעת הערעור בפועל (29.10.13) קצר יחסית.

 

ט"ו.     ערים אנו לכך כי אחד מן השיקולים שיש להביאם בחשבון הוא גם סיכויי הערעור, אך הואיל ועומדים אנו להמשיך בשמיעת הטיעונים בערעור הקובל וערעור הנקבלים, נראה כי מוטב שנימנע מלעסוק עתה בסוגיה זו.

 

5

ט"ז.    סבורים אנו, כי בנסיבות הענין יש מקום להיעתר לבקשתו החלופית של ב"כ הנקבלים, ולהאריך את המועד להגשת עק"נ 61079-10-13, נכון למועד בו הוגש בפועל (29.10.13), וליתן את הדעת לשאלת ההוצאות בסיום ההליך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השופט ש. ברלינר:

 

אני אינני רואה סיבה המצדיקה את הארכת המועד.

 

לו היה הדבר תלוי בי, הייתי מוחק את הערעור בגין האיחור בהגשתו.

 

 

לפיכך הוחלט להאריך את המועד להגשת ערעור הנקבלים בהתאם למועד בו הוגש הערעור בפועל, וזאת לפי דעת הרוב (ס. הנשיא י. גריל והשופט כ. סעב) כנגד דעתו החולקת של השופט ש. ברלינר.

 

המשך הדיון בערעור יתקיים בתאריך 23.1.14 שעה 09:15 בבוקר.

 

יחול שינוי במותב, הכל כפי שהודע לצדדים בישיבת 26.12.13.

 

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ד, 06 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

 

על המזכירות להמציא החלטה זו בהקדם לבאי כוחם של שני הצדדים.

 

 

6