1

בפני עתירת אסיר המופנית כנגד החלטת שב"ס שלא להוציאו לחופשה בליל חג הפסח.

מתשובת שב"ס עולה כי ההחלטה הדוחה את פנית העותר לצאת לחופשת חג התקבלה עוד ביום 10/3/14. לא ברור מדוע השתהה העותר והגיש עתירתו רק ביום 9/4/14. בנסיבות אלו ניתנת החלטה על בסיס העתירה והתגובה שהוגשה בכתב וללא דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם.

לגופו של עניין - מדובר באסיר המרצה מאסר לתקופה של 14 חודשים בגין הרשעתו בעבירות תעבורה של נהיגה בשכרות. לעותר עבר תעבורתי עשיר.

העותר מסווג קטגוריה ב/1 וריצה כבר יותר מרבע מאסרו. מכאן שבקשתו היא לצאת לחופשה רגילה ולא לחופשה חריגה.

בשים לב לטיב הרשעתו נקבע כי העותר צריך להשתלב בטיפול לגמילה מנטייתו לשימוש באלכוהול. העותר סירב להשתלב בתכנית טיפולית. גורמי הטיפול סברו כי בהעדר טיפול נשקפת סכנה מיציאת העותר לחופשה. מכאן גם ההחלטה שהתקבלה הדוחה את בקשתו.

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטות שב"ס.

לאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשה בכלל ולחופשת חג בפרט. הנושא מסור לשיקול דעת שב"ס. תנאי ליציאה לחופשה הוא ששב"ס ישתכנע כי לא נשקפת מסוכנות מהאסיר הפונה לצאת לחופשה. במקרה שבפני סבורים הגורמים המקצועיים של שב"ס כי בהעדר טיפול מתאים מסכן העותר את שלום הציבור. בנסיבות אלו ההחלטה שלא להוציא את העותר לחופשה היא החלטה סבירה, שהתקבלה במסגרת סמכויות שב"ס, מטעמים סבירים וענייניים.

2

אוסיף עוד כי בתי המשפט כבר אישרו, בשורה של פסקי דין והחלטות, את מדיניות שב"ס שלא להוציא לחופשה אסיר המסרב להשתלב בטיפול. כך גם במקרה שבפני. העותר מסרב להשתלב בטיפול. מכאן שאינו מכיר בפסול שבהתנהגותו ובצורך לשנותה. עובדה זו מחזקת את המסוכנות הנשקפת ממנו ומבססת את החלטת שב"ס שלא להוציאו לחופשה.

מובן כי אם בעתיד ישנה העותר את דרכיו וישתלב בטיפול ייעודי מתאים, כי אז ניתן יהיה לשקול שוב את האפשרות להוציאו לחופשות. זאת בהתאם לפקודות שב"ס ולאחר בחינת כל ההיבטים הנדרשים לנושא. מובן כי בכל הנוגע לבחינת האפשרות בעתיד אינני מביע כל עמדה.

לעת הזו, ומכל הטעמים דלעיל, העתירה נדחית.

המזכירות תשלח פסק דין לב"כ הצדדים ולעותר באמצעות שב"ס.