1

נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד לביב חביב

ב"כ המשיב 2 עו"ד עדי ערד

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה עונש מאסר ראשון למשך 20 שנה בגין עבירות ביטחוניות והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 11.3.14, שדחתה את בקשתו לשחרור על תנאי מטעמים רפואיים לפי סעיף 7 לחוק שחרור על תנאי.

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר העדיפה את האמור בחוות הדעת של רופאי שב"ס, ד"ר בן בסט וד"ר גולדשטיין על פני חוות דעתו של ד"ר עאבדין, שהוצגה בפניו ובפנינו.

לטענת ב"כ העותר, המסמכים שנכתבו על ידי רופאי שב"ס אינם חוות דעת כנדרש בחוק וגם הן אינן שוללות סכנת חיים לעותר באם ימשיך לרצות את עונש המאסר.

לטענת ב"כ העותר, הוועדה לא נתנה דעתה למסמך הרפואי של ד"ר עאבדין ממנו עולה כי העותר סובל מלחץ דם גבוה ודלת כרונית במעיים וההתערבות הניתוחית והטיפול הרפואי הדרושים לו הם החלק החשוב ביותר בטיפול בתנאי שיבוצעו מחוץ לתנאי המאסר.

על פי האמור בחוות הדעת הנ"ל, כל הגורמים המפורטים בה מהווים סכנת חיים ממשית במיוחד כאשר העותר נמצא בתנאי מאסר, שללא ספק מעלה את הסכנה ומקשה על סיכויי הטיפול והצלחתו, דבר שעלול לגרום למותו של העותר (ראה נספח ט לתגובת המשיב).

2

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא לא התעלמה כלל ועיקר מחוות דעתו של ד"ר עאבדין ואף העדיפה על האמור בה את האמור בחוות הדעת של ד"ר בן בסט ושל ד"ר גולדשטיין אשר צורפו לתגובת ב"כ המשיב.

מחוות דעתו של ד"ר בן בסט מיום 20.11.13 עולה כי העותר סובל ממחלה אוטו -אימונית דלקתית של מערכת העיכול, הוא נמצא במעקב רופא גסטרו, מטופל בהתאם למצבו ובשלב זה מצבו יציב ומחלתו נשלטת בצורה סבירה.

על פי חוות דעתו של ד"ר בן בסט שב"ס מסוגל לענות על צרכי העותר במתקניו ובמכונים בקהילה, כפי שאמנם הובא העותר יותר מפעם אחת לבית החולים, שם אמור היה לבצע ניתוח לכריתת המעי אך סירב לעשות כן אלא העדיף לבצע את הניתוח כשהוא משוחרר ממאסר.

מחוות דעתו של ד"ר גולדשטיין, אשר ניתנה לאחר חוות דעתו של ד"ר עאבדין, עולה כי אמנם מדובר בעותר שסובל מהמחלה הנ"ל שלא מגיבה לטיפול תרופתי מתקדם אך שב"ס, יחד עם גורמי רפואה בקהילה, מסוגל לתת מענה לצרכיו הרפואיים של העותר.

הוועדה, בהחלטת נושא העתירה, שקלה את האמור בחוות הדעת ואין לומר כי העדפתה את חוות הדעת של הגורמים הרפואיים בשב"ס, המכירים את התנאים בשב"ס בכל הקשור לטיפול רפואי ולאשפוז לאחר ניתוח, במידה והעותר היה מוכן לבצע את הניתוח במהלך מאסרו, היא העדפה בלתי סבירה המצדיקה התערבותה של ערכאה שיפוטית.

אנו דוחים את העתירה.

ניתן והודע היום י"ב סיוון תשע"ד, 10/06/2014 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.

הוקלד על ידי טלי שמואל