1

נוכחים:

ב"כ העותר עו"ד רעות אבירי

המשיב 2 וב"כ עו"ד איתי בר עוז

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המשיב 2 מרצה עונש מאסר ראשון במשך 3 שנים בגין הרשעתו בעבירות של נשיאת נשק, ירי באזור מגורים, פציעה בנסיבות מחמירות וחבלה בכוונה מחמירה נושא תיק פלילי 8432-10-11 (בית משפט מחוזי מרכז), וביום 12.5.2014 החליטה המשיבה 1 (להלן: "הוועדה"), בדעת רוב, לשחרר אותו על תנאי בתנאים המפורטים בסיפא החלטתה, לרבות עמידה בתנאי תוכנית אל-אמל.

החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו.

העותר טוען בעתירה ובטיעוני באת-כוחו בפנינו, כי שגתה הוועדה כאשר שחררה את המשיב על תנאי בטרם הוצג בפניה הסכם סולחה, אשר לא הוצג גם בפנינו, ולאור המידעים החסויים שהוצגו בפניה ובפנינו.

העותר טוען כי גם אם היה מוצג הסכם סולחה בפני הוועדה, הרי יש לתת לו משקל פחות נוכח חומרת התנהגותו של המשיב נושא מאסרו.

העותר מפנה גם לעמדת גורמי הטיפול לפיהם אמנם המשיב מודה בעבירות שביצע, אך הוא מוסר מידע סלקטיבי אודות נסיבות ביצוען וגורמי הטיפול התרשמו שהוא נוקט בעמדה קורבנית ומתקשה לקחת אחריות על מעשיו.

2

ב"כ המשיב תומך בהחלטת הוועדה נושא העתירה וטוען כי גם אם לא הוצג בפני הוועדה ובפנינו הסכם סולחה, עדיין צדקה הוועדה כאשר הסתפקה במכתבו של ר' מועצת ג'לג'וליה לפיו הסכם הסולחה נמצא בשלב מתקדם, ולדברי ב"כ המשיב השלמתו לא אפשרית מאחר והמשיב לא יוצא לחופשות ולא יכול ללחוץ את ידו של הצד שכנגד ולחתום על הסכם הסולחה.

נאמר מיד, כי הסבר זה לאי השלמתו של הסכם הסולחה, לא בא בדברים שכתב ר' מועצת ג'לג'וליה במכתב שכתב לוועדה בכל הקשור להסכם הסולחה, ואשר הוצג גם בפנינו.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא סברה, בדעת רוב, שהמשיב מילא את כל המשימות שהוטלו עליו בדיון קודם אשר נדחה על מנת שיוכל למלא אותן.

בכל הקשור לתוכנית השיקומית, קבעה הוועדה, כי המשיב הגיש תוכנית של מרכז אל-אמל שהיא תוכנית טיפולית טובה והביע רצון להמשיך בטיפול שלושה חודשים נוספים לאחר שחרורו המוקדם.

בכל הקשור להתנהגותו של המשיב בכלא בתקופת החודשים האחרונים, קבעה הוועדה, כי מדובר בהתנהגות חיובית והדברים עולים בקנה אחד עם המידעים החסויים שהוצגו בפנינו, כאשר מידעי משטרת ישראל הם מלפני תחילת מאסרו של המשיב והמידעים של שב"ס הם מתחילת שנת 2014 ולפני כן.

שונה המצב בכל הקשור להסכם הסולחה שעל פי הנטען נמצא בשלבים מתקדמים. מכתבו של ר' מועצת ג'לג'וליה אמנם אומר את הדברים הנ"ל, אך אין מחלוקת כי לא נחתם הסכם סולחה בין המשיב לצד שכנגד ויש במחדל זה, גם אם הוא נובע מהעובדה שהמשיב לא יכול לחתום בעצמו על ההסכם, כדי לגרום לאי שחרורו המוקדם, שכן המסוכנות הנובעת ממנו כלפי הצד שכנגד, אשר הוכחה בהתנהגותו נושא מאסרו, עדיין קיימת למרות התוכנית הטיפולית.

כך במיוחד הוא מצב הדברים, כאשר גורמי הטיפול במשיב, במהלך מאסרו, מתרשמים שהוא אמנם מודה בביצוע המעשים נושא מאסרו, אך מוסר מידע סלקטיבי אודות נסיבות ביצועם והוא נוקט עמדה קורבנית, תוך שהוא מתקשה לקחת אחריות על מעשיו.

לאור כל האמור לעיל, החלטת הוועדה נושא העתירה איננה לוקחת בחשבון במידה הראויה את העובדה שלא הוכח בפניה, וגם לא בפנינו, כי הסכם הסולחה לא הושלם רק בשל העובדה שהמשיב, שאינו יוצא לחופשות, לא יכול לחתום עליו באופן אישי.

משכך, החלטת הוועדה חורגת ממתחם הסבירות, ואנו מקבלים את העתירה ומבטלים את ההחלטה מיום 12.5.2014 שהורתה על שחרורו של המשיב על תנאי.

ניתן והודע היום כ"ה אייר תשע"ד, 25/05/2014 במעמד ב"כ הצדדים והמשיב 2.

3