1

1.         עניינו של פסק דין זה בעתירת אסיר המכוונת נגד הפסקת עבודות שירות של העותר. מן ההפסקה נגזר כי לאחר שהעותר ביצע 75 ימים של עבודות שירות "נטו", הרי שבמקום להשלים עוד 33 ימים של עבודות שירות "נטו", יהיה עליו לרצות פרק זמן של כחודש וחצי "ברוטו" במאסר בפועל.

2.         העותר טוען כי לא נערך לו שימוע בטרם ההחלטה האמורה וכי מכל מקום לא הייתה התחשבות בנסיבות בריאותיות ואחרות שלו בטרם נתקבלה החלטה שהיא כה קשה עבורו. העותר מוסיף וטוען כי מניין נכון של ימי עבודות השירות שביצע מביא לכך שלכל היותר נותרו לו ימים ספורים להשלמת המכסה (ובוודאי לא 33 ימים "נטו") וכי בהתחשב במכלול הנסיבות ברי כי אין מקום לתוצאה הקשה הנגזרת מן ההחלטה.

3.         למשיבים טענות שמגמתן להביא לדחיית העתירה. הם טוענים כי הפסקת עבודות השירות באה לאחר התרשמות כי העותר חומק מלבצע את העבודות שעליו לבצע ולאחר שניתנו לעותר הזדמנויות להשמיע טיעוניו בטרם קבלת ההחלטה. הם טוענים גם כי אין לקבל את טענותיו של העותר לגבי מניין הימים.

2

4.         ככלל, בהינתן חזקת תקינות המינהל וגם לנוכח נתוניו של תיק זה, ספק אם נפל פגם בהתנהלות מי שפעלו מטעם המשיבים. בהמשך לכך ובכלל, ברי כי אין לקבל את העתירה במובן זה שתבוטל ההחלטה שהובילה להגשתה, כך שיתאפשר לעותר להשלים את עבודות השירות באופן מיידי. עם זאת, אני מקבל את העתירה במובן זה שהעותר יוזמן, באמצעות משרדו של בא כוחו, לשימוע נוסף בנוכחות בא כוחו. זימון כזה ושימוע כזה יסירו את הספקות שבכל זאת התעוררו לגבי המהלכים שעד כה ויאפשרו לבחון כל מה שעל הפרק עתה ולהגיע לתוצאה ראויה בכל הקשור להמשך הדרך (וראו והשוו הסכמה דומה שהגישה המשיבה ב-12.1.15 בעת"א (מח', י-ם) 66320-12-14 מזערו נ' מדינת ישראל). אין צריך לומר, כי ככל שלעותר תהיינה השגות לאחר שתתקבל החלטה חדשה בעניינו, הרי שהוא יוכל להגיש עתירה חדשה ולהעלותן במסגרתה.

5.         אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום, כ"ב טבת תשע"ה, 13 ינואר 2015.