1

לפני:

כב' השופט אברהם טל, נשיא - אב"ד

כב' השופטת זהבה בוסתן

כב' השופט צבי דותן

נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד שי שקד ועו"ד שירי ורדי

ב"כ המשיב 2 עו"ד יניב בן הרוש

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה מאסר שני למשך שנה בגין עבירות מרמה, זיוף, גניבה ועבירות נוספות והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 22.12.14 שדחתה בקשתו לשחרור על תנאי בתנאי התכנית הטיפולית של מרכז "התחלה חדשה" שהוצגה בפניה ובפנינו.

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר זקפה לחובתו של העותר דברים לא נכונים שאמר, לטענתה, במהלך הדיון בוועדה וכאשר זקפה לחובתו את העובדה שלא עבר הליך טיפולי לעברייני מרמה במהלך מאסרו, וזאת בשל יתרת מאסר קצרה.

ב"כ העותר טוען כי אין בעובדה שהעותר לא דייק בפרטים שמסר לוועדה כדי להצדיק את דחיית בקשתו לשחרור על תנאי וכך גם אין בחוות דעת רש"א כדי למנוע את שחרורו בתנאי התכנית הטיפולית שהציג בפני הוועדה.

ב"כ העותר טוען כי רש"א נתנה לעותר אפשרות לקבל את סיועה או לפנות לתכנית טיפולית פרטית ואין לזקוף לחובתו את העובדה שהוא בחר בתכנית הפרטית.

עוד טוען ב"כ העותר כי הוועדה התעלמה מנסיבות ביצוע העבירות, שאינן חמורות, מתקופת מאסרו הקצרה של העותר ומנסיבותיו האישיות.

2

ב"כ המשיב 2 מתנגד לשחרורו המוקדם של העותר וטוען כי דבריו לנציגת רש"א, שנפגשה עמו במהלך מאסרו, כפי שבאים לביטוי בדו"ח שהוצג לוועדה, מונעים את שחרורו המוקדם וכי הוועדה התרשמה בצדק כי העותר לא אמר את האמת בפניה.

לטענת ב"כ המשיב, העותר בחר בתכנית פרטית ולכן הוא מנוע מלטעון כי רש"א לא היו מוכנים לטפל בו בשל יתרת מאסרו הקצרה.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא לא התעלמה מנסיבותיו האישיות של העותר, כפי שפורטו בפתח ההחלטה נושא העתירה.

גם אם לא נזקוף לחובתו של העותר את הפרטים הלא מדויקים, בלשון המעטה, שמסר לוועדה בכל הקשור לגובה חובותיו ולתקופת התמכרותו להימורים וגם אם לא נזקוף לחובתו את העובדה שלא עבר הליך טיפולי לעברייני מרמה במהלך מאסרו בשל יתרת מאסר קצרה, הרי יש בדברים שאמר לנציגת רש"א ולהתרשמות נציגת רש"א מדברים אלה כפי שבאו לידי ביטוי במכתבה של היועצת השיקומית - מחוזית שצורף כנספח ו' לעתירה כדי להגיע למסקנה שרצונו של העותר לעבור הליך טיפולי במהלך תקופת הרישיון הוא רצון מילולי בלבד, רק על מנת לזכות בשחרור מוקדם.

עיון בדו"ח הסוציאלי לוועדת השחרורים, שצורף כנספח ג2 לעתירה, מעלה כי העותר אמנם הודה בסעיפי האישום המיוחסים לו, אך לא רואה בהם דבר חמור המצריך ענישה. כמו כן, עיון בנספח ו' מעלה שהוא נוטה להשליך את האחריות על גורמי הטיפול והמשפט שלא דאגו להכווין אותו כששוחרר על תנאי ממאסר קודם.

לאור האמור בדברי יועצת רש"א (נספח ו'), אשר יש לה עדיפות כאשר מדובר בתנאי שחרור על תנאי, החלטת הוועדה נושא העתירה איננה סוטה ממתחם הסבירות ולא מצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית.

לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את העתירה.