1

נוכחים:

העותרת ובא כוחה עו"ד מג'ד בדר

ב"כ המשיב 2 עו"ד גבי פאר

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותרת מרצה עונש מאסר ראשון למשך 14 חודשים בגין ניסיון הצתה במזיד שביצעה בדירה בה מתגוררים בעלה וילדיה נושא ת"פ 12593-11-13 (בית משפט המחוזי בירושלים) והיא מלינה על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 10.9.14 שדחתה את הדיון בעניין בקשתה לשחרור על תנאי ליום 11.11.14, מספר ימים לאחר קבלת חוות דעת ועדת אלמ"ב שעל פי החלטת הוועדה נדרשת בהתאם לסעיף 11 לחוק שחרור על תנאי ממאסר.

ב"כ העותרת טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי שגתה הוועדה בכך שדרשה קבלת חוות דעת אלמ"ב לצורך הדיון בבקשה של העותרת לשחרור על תנאי, שכן העבירה נושא מאסרה של העותרת איננה עבירת אלימות.

תימוכין לטענת ב"כ העותר הוא מוצא במיקומה של העבירה בחוק העונשין, דהיינו בפרק שדן בעבירות כלפי רכוש ולא בפרק שדן בעבירות אלימות וכן בעובדה שבני משפחתה של העותרת לא נמצאו בבית בזמן ניסיון ההצתה נושא מאסרה של העותרת.

2

ב"כ המשיב מתנגד לקבלת העתירה וטוען כי צדקה הוועדה כאשר קבעה את הצורך בקבלת חוות הדעת וועדת אלמ"ב שכן ניסיון ההצתה שביצעה העותרת הוא עבירת אלימות כלפי רכוש, אשר בהיקש נקבע לגביה כי ניתן להעיד בן זוג כלפי בן זוגו או הורה כלפי ילדו כחריג לכלל שמונע אפשרות כזו אלא בעבירות אלימות.

עיון בגזר הדין של ביהמ"ש קמא ובחוות הדעת הפסיכו-דיאגנוסטית שנערכה לעותרת כפי שהובאה בגזר הדין מעלה כי מדובר בעבירת אלימות שביצעה העותרת, אמנם כלפי רכוש, אך היה בה כדי לפגוע למזער בשלוות נפשם של בני משפחתה שהתגוררו בבית באותה תקופה, גם אם לא נמצאו בו בזמן ביצוע המעשה (ראה סעיף 33 בגזר הדין של ביהמ"ש קמא).

לא למותר לציין כי גם אם היינו סבורים, לדעת ב"כ העותרת, שניסיון ההצתה שביצעה העותרת איננו עבירת אלימת, הרי התוספת לחוק שחרור על תנאי קובעת בסעיף 1 כי עבירת אלימות לצורך סעיף 11, המחייב קבלת חוות דעת וועדת אלמ"ב, כוללת גם "עבירה אחרת שפגעה בחירותו או בשלוות חייו של בן משפחה..."

תיאור התנהגותה של העותרת נושא מאסרה כפי שבא בתסקיר המבחן שהיה בפני ביהמ"ש קמא ובגזר הדין נושא מאסרה של העותרת מעלה כי היא בוצעה על מנת לפגוע, למצער בשלוות חייהם של בני משפחתה.

לאור האמור לעיל החלטת הוועדה שדחתה את הדיון על מנת לקבל חוות דעת וועדת אלמ"ב היא החלטה סבירה ומבוססת ואנו דוחים את העתירה.