בקשה למחיקת העתירה על הסף מחוסר סמכות עניינית

עיינתי בבקשה ובתגובת המבקש, ומצאתי כי הדין עם המבקש.

המשיב סבור כי המרכז לגביית קנסות הטיל עיקול שלא כדין על חשבונו ובעתירתו הלין גם על כי המרכז לא מגיע עמו להסדר. על כן הגיש עתירת אסיר. בתגובתו לבקשת המחיקה הבהיר המשיב כי אין לו ריב כלשהו עם המבקש, אלא רק עם המרכז לגביית קנסות.

בסעיף 62א פקודת בתי הסוהר [נוסח משולב], תשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר), נקבע כי אסיר רשאי להגיש "עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו".

לא אחת קבעה הפסיקה כי עתירת אסיר אינה המסגרת הדיונית המתאימה לבירורן של טענות נגד צווי עיקול ונגד פעולות המרכז לגביית קנסות [ראו רע"ב 542/22 רוז'קוב נ' שירות בתי הסוהר (6.2.2022); רע"ב 898/20 שיר נ' שירות בתי הסוהר (22.3.2020); רע"ב 6445/13 שמואל צדוק נ' המרכז לגביית קנסות (13.3.2014); רעב 335/19 ברנס נ' שרות בתי הסוהר (19.3.2019)]. ראו גם פסק דיני בעת"מ (מחוזי מר') 23018-01-23 עוסמאן נ' שירות בתי הסוהר (14.2.2023).

הנה כי כן, הסמכות לדון בעתירה אינה נתונה לבית המשפט בהליך זה - עתירת אסיר בהתאם לסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר שנועדה לטפל אך ורק בעתירות הנוגעות למאסר או למעצר. בניגוד לסברת העותר, העתירה כפי שהוגשה אינה עתירה מינהלית, כמשמעות מונח זה בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, וממילא הטענה כי מדובר בעתירה מינהלית אינה נכונה.

למעלה מן הצורך, ורק על מנת שלא תיפול שגגה נוספת מצד המשיב, אציין כי על פני הדברים אף בית המשפט לעניינים מינהליים משולל סמכות עניינית לדון בעתירות נגד החלטות המרכז לגביית קנסות, גוף שאינו מנוי בתוספת הראשונה לחוק זה.

מוחק אפוא העתירה על הסף ומבטל הדיון.

שב"ס יודיע לעותר.

ניתן היום, ז' חשוון תשפ"ד, 22 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.